|
|
עמוד:4
אף נקודה יהודית אחת . זה דרש מאמץ עליון , גיוס כל הכוחות , ערות מתמדת ללא ליאות , חירוף נפש ללא תנאי — ובתוך מתיחות עליונה זו לא נשכחה אף לרגע הדאגה לירושלים . והגנת ירושלים לא היתה פשוטה בל כך . מי שמכיר רק ירושלים של ימינו אלה — אינו יכול לתאר לעצמו ירושלים שלפני שנתיים . לא היה גוש יהודי רצוף . ירושלים היהודית היתה רשת של שכונות פזורות בתוך שכונות ערביות : ערבוביה של יאיים' יהודיים ויאיים' ערביים משולבים זה בזה . לערבים היתה הדרך לירושלים פתוחה מארבעת העברים , מרמאללה , מחברון , מיריחו ומלטרון . לנו היתה רק דרך אחת — לטרון . ויהודי ירושלים היו זקוקים למזון — וירושלים אינה מייצרת מזון לעצמה . מזון לערבים בא בק לות מכפרי הסביבה . הכפרים היהודיים היו מרוחקים — בגליל ובעמק . והובלת מזון ממשקי הגליל והעמק , במרחקים של מאות קילומטרים תחת מטר אש ומוות , יומם וליל — היתה אחת האפופיאות האדירות והמופלאות ביותר בעלילת _היהגנה' ובמלחמתנו על ירושלים . _נהגי ישראל ומלוויהם מפלמ"דו וחי"ש , שהביאו יום יום תנובת משקי הגליל העליון והתחתון , עמק יזרעאל ועמק הירדן ליהודים בירושלים — כתבו אחד הפרקים הנהדרים בספר הגבורה של עם ישראל בזמננו . מיום ליום נעשתה התחבורה לירושלים קשה יותר ומסוכנת . היו לנו הבטחות ברורות מראשי השלטון ומאת הנציב בעצמו שישמרו על בטחון כביש ירושלים-תל אביב , אבל ככל שאר ההבטחות הופרו גם אלה . השיירות העולות לירושלים נתקפו על יד יעזור , _בית דגון , שער הגיא ולאורך ההרים — והסכנות גברו מיום ליום . לירושלים היתה צפויה סכנת רעב , כי חדלו ארחות . היה הכרח לעשות מאמץ נואש לפרוץ דרך לירושלים — אבל הארץ כולה היתה אחוזה להבות , כל יישוב היה בסכנה , כל הדרכים היו משובשות , כל _כוחות היהגנה' היו מרותקים למקומותיהם , בצפון , במרכז , בדרום , בנגב , בהרי ירושלים , בגוש עציון , בעמק הירדן , בגליל המזרחי , בגליל המערבי : הכנופיות השתוללו בכל מקום , הצבא הבריטי היה ינייטראלי / והמשטרה הבריטית ניכותה לפרק נשק _היהגנהי באשר מצאה . מחוץ לנשק המקומי היו אז ברשות הארצית של _היהגנהי רק אל ף ושלוש מאות רובים , ואלה חולקו לפלוגות פלמ"ח וחי"ש ששמרו על דרכי התחבורה רמרכזי העצבים' של כלכלת היישוב . אולם לירושלים נשקפה סכנה רעב — והיה הכרח לפרוץ דרך לעיר הבירה , ויהי מה . זה היה בסוף מארס . 1948 בערב נתקיימה בחדרי ישיבת המטה . הוצעה לי תכנית של ארגון כוח גדול של 400 איש עם רובים שיפרצו הדרך לירושלים . עד אז לא גויס אף פעם כוח כזה במקום אחד . ונאספו לשם כך ארבע מאות רובים . בימינו אלה 400 חיילים הפ כטיפה בים . אז היה זה שיא . אבל התכנית לא נראתה לי . ידעתי ההיסטוריה של ירושלים . וגם המציאות של ימינו . ידעתי שירושלים היהודית מנותקת מהיישוב היהודי , ואין ירושלים הערבית מנותקת מהיישוב הערבי . הערבים מבינים חשיבותה של ירושלים גם להם וגם לנו . וברור להם שהם יכולים לאבד ירושלים מבלי להפסיד כלום , בשעה שחורבן ירושלים היהודית עלול להיות מכת מוות ליישוב כולו . ידעתי שנגד 400 איש שלנו הם יכולים לשלוח 4000 איש שלהם ויותר , וגורל המשלחת הזאת עלול להיות כגורל הל"ה . משום כך דרשתי לגייס ולשלוח לפחות 1000 איש . אמרו לי , בצדק , כי אין אנשים ואין רובים חופשיים — כולם מרותקים לחזיתות : בדרום , במחוז תל אביב , במרכז , בחיפה , בגליל . לאחר שביררתי מה מספר האנשים המזוינים בכל חזית , ציוויתי לקחת מחצית מהאנשים והרובים מכל חזית , מחוץ לגליל : כל מפקדי החזיתות הוזעקו מיד למטה — ונמסרה להם ההודעה ילשחררי מיד לפעולה הירושלמית מחצית אנשיהם ונשקם . עלי לציין שכל אנשי המטה
|
|