|
|
עמוד:506
עמדו אינטרסים בריטיים . אין לשכוח כי הבריטים החלו לשלוט במצרים כבר בסוף המאה התשע עשרה , מ . 1882 שליטתם בתעלת סואץ והשמירה על המעבר בה אל הודו היו בעלי ערך עליון במדיניות האימפריאלית הבריטית החזקה שהייתה קיימת באותם ימים בקרב הממשל הבריטי . כיבוש ארץ ישראל והאחיזה בה היו בבחינת הגנה על האגף הצפוני מזרחי של מצרים ותעלת סואץ שהוחזקו על ידם . גם האחיזה בירושלים השתלבה במסגרת האינטרסים הבריטיים . הדבר בלט היטב בתכנית 'החלוקה' של 'ועדת פיל , ' שהציעה לחלק את הארץ בין היהודים לבין הערבים , להקים בחלק ממנה מדינה יהודית ולספח את החלק השני לעבר הירדן שתהפוך לאחר מכן למדינת ירדן . הוצע בה להשאיר מובלעת בריטית שתכלול את העיר ירושלים , את שדה התעופה הבין לאומי של לוד , ופרוזדור לחוף הים באזור יפו שיכלול גם עיר זו כנמל למובלעת ; כן אמורה הייתה בריטניה להחזיק בסיס ימי בחיפה . על עניין זה עמדנו בכנס במושב שעסק בתכניות החלוקה של ירושלים . ברצוני לחזור ולהדגיש כאן כי למרות הטענה הבריטית העיקרית שנימקה מתן סטטוס מיוחד לירושלים באי האפשרות למסור את העיר הקדושה אף לא לאחד משני הצדדים היריבים , וכי הם כמופקדים על העיר הקדושה צריכים להמשיך לשמור עליה , ברור שמאחורי כל אלה עמדו גם אינטרסים בריטיים להמשיך ולקיים אחיזה בבסיסים משלהם במרחב הארץ ישראלי . הם ניצלו את מעמד הקדושה המיוחד של ירושלים להצדקת המשך נוכחותם בה , והוסיפו לכך מרחב גאוגרפי של נמל תעופה , נמל ימי ועוד שיוכלו לתת להם תנאים אלה . מדיניות זו של הממשל הבריטי נמשכה עד לתום המנדט . בתקופת מלחמת העולם השנייה אף התחזקה הנוכחות הבריטית בכל _ארץ ישראל כולל בירושלים , כתוצאה מהתנאים המלחמתיים שהביאו לנוכחות פיזית משמעותית של כוחות צבא בריטיים בארץ . גם לאחר מכן לא חשבו הבריטים עדיין על עזיבת ארץ ישראל . לאחר המלחמה , ב , 1946 כאשר עלו תכניות נוספות בדבר אפשרות חלוקת ארץ ישראל , עדיין השתעשעו הבריטים במחשבה שירושלים תישאר מובלעת בריטית , הפעם עם אזור מזרחי שיגיע עד יריחו . אין להבין כלל את המאבק הבריטי נגד ארגוני המחתרת היהודים ותכניות ההעפלה היהודית לארץ ישראל לאחר מלחמת העולם השנייה ללא קבלת ההנחה שהבריטים אכן קיוו להמשיך להחזיק בארץ ישראל או לפחות בבסיסים חשובים במרחבה גם לאחר שהמנדט יסתיים והם יצטרכו לעזוב אותה . הדבר עדיין נראה להם אז כחיוני ביותר להגנה על עמדותיהם במצרים ובתעלת סואץ ועל הקשר שלהם להודו ולמזרח . ירושלים והאזור סביבה הובאו _על ידם בחשבון בסוף תקופת המנדט כבסיס שבו יוכלו להישאר , והדבר חיזק בהם את הרצון לנסות להחזיק בשליטתם את ירושלים כמובלעת מיוחדת בעלת קדושה היסטורית . אין דבר זה בא לגרוע מן התרומה הממשית שהבריטים תרמו לפיתוח העיר , אלא להסביר את המשך התייחסותם לפיתוח , לקידום ולתכנון העיר ולפעילויות רבות נוספות בתוכה ממש עד לשלהי שהותם בעיר , שכן לא האמינו שיעזבו אותה . 13 בנושא זה הרחבתי את הדיבור גם כדברי ההקדמה לקובץ הנוכחי . 14 ראו בעניין זה גם דבריו של אלישע אפרת במושב תוכניות החלוקה וירושלים בעניין המשך תכנונה של ירושלים עד ממש לשנה האחרונה של השלטון הבריטי בעיר , ופרסום ספרו של הנרי קנדל , האדריכל
|
|