|
|
עמוד:416
בתאורה דרמטית של הצללות והבהרות חריפות . תחריטיו של סגרס מתמסרים לקוויות נחשולית של סלעים וצוקים ומבטאים קטסטרופליות . בטקסט מ 1929 על תחריטי סגרס כתב קרל איינשטיין על 'מין אימה , ' 'אגורפוביה , ' 'קטסטרופה , ' על הנופים כ'רוחות רפאים נטולי גוף , ' 'האבן כסימן של מוות' ו'נוף המסמן את ההרס העצמי . ' ועוד הוסיף , ' מדבר מבותר בשבילים אשר רק מטאוריטים יכולים לפסלם , גיהינום קרוש שלא ניתן לנשום בו , נעדר בני אדם וחיות .... דממה מסוגרה ואנוכית . מונולוגים של ייסורים באים בימים . ' קרקואר , שעבר להתגורר בירושלים ב 1926 ( לאחר שעבד בחיפה אצל הארכיטקט אלכסנדר ברוולד , ( עמד בקשרי ידידות עם אנה טיכו ונהג לבקר ב'סלון החברתי' שבביתה ( מאירה פרי וד"ר מיכה לוין מציינים עובדה זאת , בתוספת הערתו של הצייר יעקב פינס שבשנות הארבעים השתבשו יחסי קרקואר טיכו , ומוסיפים : 'אנה טיכו ... הושפעה ממנו הן בבחירת נושאי ציוריה והן בסגנונם . ( ' לא פחות חשוב היה 'הסלון החברתי' בבית משפחת קרקואר שבו ביקרו , בין השאר , מרטין בובר והמשוררים אלזה לסקר שילר ואברהם בן יצחק _> ד"ר סונה , ( שעלה מווינה לירושלים ב 1938 וכתב באחד משיריו הנדירים : 'ובהיות הבוקר / והנה מרחף אתה על פני התהום / לרקוע עליו שמיך העמוקים / והשמש הגדול בידיך / — עד ערב . ' על שני המשוררים האחרונים הללו כתבה לאה גולדברג : 'שני משוררים ראיתי בערב ההוא , ושניהם היו בודדים בדידות טרגית , חיים בעולם שחור ונורא . ' ועוד ציינה גולדברג ביחס לד"ר סונה : 'על ניטשה היה מדבר לעתים קרובות למדי . ' את רישומי הרי יהודה שלו , נופים נעדרי אדם שנרשמו בגיר שחור , רשם קרקואר כאמור בלילות בביתו . המוקדמים שבהם , שעיקרם סביב , 1926 ליליים באופיים ומתמקמים בבית הקברות וביד אבשלום שלמרגלות חומת העיר העתיקה . בתחילת שנות השלושים התבהרו רישומיו של קרקואר , בהתמקדם בהרי יהודה הצחיחים והחרושים בתנועה נחשולית אפלה . אלה תוארו בידי כותבים שונים במונחי 'אין סופיות , ' 'פנתאיזם , ' 'נצחיות , ' 'עצמה , ' ' בראשיתיות' ועוד . כמו כן ציינו הכותבים את השפעת משיכות המכחול של ואן גוך על מקצבי הגיר של קרקואר . אך מעל לכול , נופי הרי יהודה שלו היו נופי כאב ומוות . תמצותם במוטיב הקוץ , הדרדר היבש , אמר יובש , פציעה , ואזכור איקונוגרפי ברור לייסוריו של ישו ( שדמותו הגיחה ברישומי קרקואר מבעד לקבצנים ולעצי הזית . ( ועוד : 'סונה ראה את הקוצים של קרקואר נעקרים מהדף , ניתקים מן האדמה ועפים גבוה אל השמים . הוא ראה אותם הופכים לשמש במרכז החלל הריק , קוץ שמש . ' התרשמות מאוחרת זו של דני 2 ( 12-2 ( 18 30 . _וןון 0 . 4 ( 1 929 ) . וז . !} 1 1 , ח _161 _אח 31 10 , 1 _£ 1 שם , עמי . 204 32 לאופולד קרקואר ( לעיל , הערה , ( 22 עמי 33 . 56 לאה גולדברג , פגישה עם משורר , תל אביב , 1952 עמ' . 65 ככל שמדובר בשיר זה על תהום נפשית ושמים שהם הרקעת רוח אישית , על שמש ככוח הכרה ויצירה ועל ערב שהוא מוות , אפשר להצביע על אנלוגיה לערכי הנופים הנדונים במאמר זה , ולו בהשוואה לשירי ירושלים של אלזה _לסקר שילר . 34 שם , עמ' 35 . 44 שם , עמי 36 . 30 דני דותן , על משולש הפוך בין כאן לירח , ירושלים , 1993 עמ' . 138
|
|