|
|
עמוד:415
מיתיות חיות , אף כי ישויות נמות ; ברית של חיים ומוות , שהרי הלב הפועם של ההר המדברי 'פועם עם המתים בחיק הר הזיתים . ' בה בעת — 'ובכול — בכול דממת קדמות אין קץ ' ... פרדוקס של דממה זועקת , מוות חיים . לתוך הפרדוקס _הפיזי מטפיזי הזה חודרת נשמת הצייר ונוסכת בו חיים , וכמו משיבה את החומר האטום — האדמה — אל נצחיותם של השמים ... ' ) הם מתנשאים ... / אלי הנצח . ( _' ! מעשהו של קרקואר , כך לסקר שילר , הוא בניית 'גלוסקמאות , ' משמע _בתי קבר . וביתר שאת : 'על גאות הגלוסקמאות שלו כולן טבוע / 'צלם דמות' [ האלוהים ] שנעלם . ' רישומי הרי יהודה של לאופולד קרקואר , טוענת המשוררת , הם עיצובי מצבות לאלוהים נגוז . משמע , צניחת השמים והתאבנותם בהרי יהודה היא נפילה ומוות של הקב"ה . ואם לא מוות , כי אז אבדן הכרה של גוף פועם , אך סטטי ודומם ( אף כי זועק . ( ... קרקואר הגיע מווינה לארץ ישראל ( חיפה ) ב , 1924 כשמאחוריו מעורבות בעולם האמנות האקספרסיוניסטי הווינאי . ידועה הערצתו דאז לאוסקר קוקושקה ולרישומיו ה'ברבריים' פראיים ( נוסח הרישומים מ 1909 בעקבות מחזהו 'רוצח , תקוות הנשים , ( ' כשם שידועה זיקתו לחוגי האוונגרד הווינאי . בהקשר זה יודגשו המזיגה המיוחדת שלו שתוארה כ'אקספרסיוניזם קוסמי , ' המוזיקליות ( ברוח קנדינסקי ושנברג של 'הפרש הכחול' ממינכן , ( תחושת אחרית ימים ( הרס ובריאה , ( צורות קוסמיות ( גרמי שמים , קרני אור ) ועוד . כפי שהראה פרופ' אברהם קמפף , אליהו רפופורט — 'הפילוסוף משורר בעל הנטיות הדתיות והמיסטיות החזקות' — חיבר שירים שליוו את רישומי מחזור 'הבריאה' של ל' קרקואר מ 1919 אשר יש בהם מן המיסטיקה הקבלית של הבריאה מתוך התוהו . הטקסט המלווה של רפופורט פירש את ה'בריאה' ברישומים הללו כהוויה מיתית קמאית נוסח רוח אלוהים המרחפת על פני מפלצת תהום . אלה היו מילותיו : 'ההליכה בדרך ההתבוננות במפלצת התוהו ובוהו , ההיצרפות באש כבשנה של רוח מקודשת , אלו לבדן עושות את היצירה לאמנות , למהות . ' אידאה זו ליוותה את לאופולד קרקואר בהגיעו לירושלים ואל הרי יהודה . לא במקרה רשם ב 1928 שני רישומים סימבוליסטיים של מר מוות מנגן בכינור ומתחתיו תלויה גופה , כאשר ברקע אחד מהרישומים מופיע נוף ירושלים . בסדרת ארבעה רישומים נוספים מראשית שנות השלושים נראית דמות מונומנטלית ישישה אשר כולה סלע . בשולי הרישום הראשון בסדרה רשם קרקואר בגרמנית : 'רוח האבן יושב כורע על סלע ואומר שקוראים לו ירושלים . ' פרופ' טרודה דותן זוכרת דברים ששמעה בשנות החמישים (?) מפי ידיד המשפחה , ההיסטוריון והאוצר ד"ר פריץ שיף , בנושא ציורי הרים של הצייר והתחריטאי ההולנדי הרקולס סגרס ( י 61 _> ו , ( 1645-1585 ; 5601 בבחינת אנלוג אפשרי לעיצוב הרי יהודה בציור הירושלמי ה'יקי' בכלל וברישומי קרקואר בפרט . סגרס חרג מציור הנוף ההולנדי של זמנו בציורי שמן והחריטים מפתיעים המייצגים מרחבי צוקים שוממים ופראיים או פנורמות של גיאיות מדבריים רחבים , זרועי סלעים וחורבות תחת שמים גדולים , מרחבים המוארים 26 שם . 27 שם , עמ' 28 . 27 שם , עמ' 29 . 29 שם , עמ' . 45
|
|