|
|
עמוד:412
קרובים ורחוקים כפי שהנם פה . יש להתבונן תמיד בשמים , ביום ובליל , שהשמים הם דמו של הנוף . השמים מטעינים את הנוף בכוח , בעצמה , אך גם ברכות ; וכל זה כה מלא ורב , עד כי לא תוכל לצייר זאת . בכל צעד מצעדיך משתנה המראה , הצבעים מתמזגים והבהירות הופכת לרעלה מצעפת . ואם תפסת , יודע אתה שלא אתה תפסת את הנוף , כי אם הנוף תפס אותך .... הנוף היה בהיר מדי וקשה , והשמש כה עזה .... כה איוויתי לתפוס את סודו של זה הנוף , סודו של האי רציונלי .... שתי ספירות נפגשות : השכל אבד לפתע ואור נגלה בדרך .... בדרכי לים המלח .... אמת , כל הרגשות מקומם בלב , ברם היו דברים הקשורים באדמה , כמו נשרף הלב . קשתה עלי הנשימה , דברים לא אדעם לחצו , ראשי כבד עלי .... לו אך יכולתי לומר : 'אתה , הנוף . ' כל אחר הצהריים התבוננתי בנוף סביב מבלי לראותו ונעלתי עצמי מפניו . ולפתע זה בא , ברגע חוסר האונים , או אז נמוגה ההתנגדות והנוף בא לקראתי . ופתע פתאום , חיל ורעדה תפסוני כבטלפי חיה .... אט אט נכנעתי ..., באוזני שמעתי רפסודיית פרלודים עם המוטיבים 'מי אתה ' ? 'מי אני , ' ? דו שיח , ואז הרהרתי בספר ' איוב .... ' שם , בדרך לים המלח , בחולפי בין ההרים העירומים והשרופים של מדבר יהודה , ככל שהעמיקה הדרך , היו הרי המוות נטולי רחמים . הכל מוטל תחת השמש היוקדת . ככל שירדתי , כן פגשתי במוות בנוף הזה . לא חדש בעבורי הנוף המת , אך כאן לא ניתן להימלט מפניו . שגם הדולומיטים עירומים , ללא עצים , אך שם הציפורים שרות .... פה המוות בא לקראתך , חודר לתוכך ושורף אותך מבפנים . כאילו יקדה בך האש , עת — בתווך — מונח לו ים המוות , שלו , בלב לבה של האימה " ... אין לדעת אם ובאיזו מידה ינקו רישומיה של אנה טיכו מספרייתה . שירה של אלזה לסקר שילר וחיבורו של עובדיה נכתבו בימים שבהם כבר ייצגה טיכו את הרי יהודה בעפרונה . יחד עם זאת , הרוח המטפיזית המסוימת העולה מן הספרות האקספרסיוניסטית הגרמנית הנדונה מדגישה ומאירה את רוח נופיה של הרשמת , שעלתה מווינה לירושלים _ב 1912 בגיל . 18 אתה מתבונן ברישומי הרי יהודה של טיכו בין שנות השלושים לשנות החמישים ואתה פוגש בגלים , בנחשולים של כוחות היוליים , אימתניים ושותקים בו בזמן : מאבק איתנים של אדמה נגד שמים , תעצומות קמאיות בדינמיקה סטיכית סוחפת ובקרשצ'נדו ששיאו ' התפוצצות' במפגש פסגת ההר ( האפל ) והשמים ( הבהירים . ( אלה הם אותם דפים אשר אל ריקנות לובנם ניגשה הרשמת בתחושה מעורבת של קסם ואימה , כעדות ידידתה הקרובה אלישבע כהן . במאמר אחר תיארה א' כהן את 'הקשר המיסטי כמעט' שקשר את אנה טיכו לנופי העיר וסביבותיה . מפגשה הראשון עם ירושלים היה פרדוקס של 'אהבה ממבט ראשון , ' אך גם 'ניסיון מהמם . למעשה , היתה זו חוויה טראומטית , ' שעיקרה האור המסנוור . לא נותרו כל רישומים של טיכו משנותיה הראשונות בירושלים , ורק לאחר שהייה לא קצרה בדמשק בימי מלחמת העולם הראשונה החלה רושמת את הרי יהודה , לא לפני 11 עובדיה , נוף בוער , 1935 בקירוב , הוצאת 'הגשמה / תל אביב , ללא מספור עמודים . בתרגומי . 12 אלישבע כהן , 'מבט לסטודיו של אנה טיכו , הציירת של ירושלים / אריאל , , ( 1978 ) 46-45 עמי 13 . 42 אלישבע כהן , מבוא לספר אנה טיכו , תל אביב , 1986 עמ' 14 . 7 שם , עמי . 8
|
|