|
|
עמוד:403
משמע מכאן , שעל מי שמאפיין את 'ספרות המנדט' לנסות ולבדוק האם שינו בני התקופה את המודל המרחבי סמנטי , ואם כן , לסמן , באלו דרכים . אופני התכנות של המרחב הארץ ישראלי קשורים לשינויים סוציו פוליטיים שהולצמן , מסיבותיו שלו , החליט לא לעסוק בהם . לי נדמה , שהמעבר מהשלטון העות'מאני למנדט הבריטי , על כל מה שכרוך במעבר הדרמטי הזה בחיי היישוב , וביחסי היהודים והפלשתינים , חייב להתבטא במערכים המרחביים ספרותיים . ואם אין זה כך , אין מקום לייחד את היצירות שנכתבו באותו פרק זמן בקורפוס נבדל . את מקומה של ההכללה הקבוצתית הגדולה , 'ספרות המנדט , ' צריכות לתפוס , אולי , הכללות קצרות טווח , שעניינן המוקדים ההיסטוריים החברתיים באותו פרק הזמן . אני מתכוון , למשל , לתגובות הספרותיות למאורעות תרפ"ט , ואחר כך למאורעות תרצ"ו . בהקשר זה , גם חובה לזכור שבפרק הזמן שבו שלטה אנגליה על ארץ ישראל , התרחשו סדרות האירועים האנטישמיים באירופה , ואחר כך השואה . ההימנעות של הולצמן מעיסוק באירועים הללו ובתגובות הספרותיות דורשת הנמקה משכנעת . ועוד שתיים שלוש הערות באשר להנחות היסוד שעליהן מבוססת ההרצאה ששמענו . המישור הביוגרפי מרחבי — זיקתו של הסופר למרחב שהוא כותב עליו במסגרת קורות חייו ( תייר , תושב ויליד ) — הוא , כאמור , אמת מידה סוגסטיבית . ברם , אין היא מספקת כשלד מבני קונצפטואלי , שסביבו אפשר לארגן את כל / רוב הספרות העברית שנכתבה בתקופה הנידונה , ואינה מצדיקה את התיוג 'ספרות המנדט . ' ואשר לתיאורי ירושלים בקורפוס הזה — גם כאן אי אפשר להסתפק במערך תיאורי הנשען על מודל ביוגרפי דורי . וזאת מכמה סיבות . ראשית , ירושלים בפרט וארץ ישראל בכלל , בשונה מאתרי תיאור של מהגרים בארצות אחרות — אזור הספר האמריקני , דרום אפריקה , אוסטרליה וכוי — היא 'לוקוס' עמוס מאוד מבחינה סמיוטית . כל סופר שכתב על ירושלים בתקופת המנדט ( ולפניה ואחריה ) לא היה יכול שלא להתייחס לטופוסים התיאוריים של העיר שנתקבעו בתודעת האומה באמצעות כתבי הקודש , והספרות הקנוניה שנכתבה לאורך הדורות ( המדרשים , יהודה הלוי , אברהם מאפו וכו . ( ' כלומר , לטענתי , כל אחד מ'סופרי המנדט' תיאר את ירושלים , לא רק על פי זיקתו הביוגרפית לעיר , ולא רק בזיקתו לתיאורים של העיר שמצא בספרות שנכתבה בסמוך לזמנו , אלא בזיקה למאגר הפיגורטיבי הענק של ירושלים בספרות העברית . החידוש של סופרי התקופה הזו ביחס לקודמיהם , התבטא בראש ובראשונה לא במרד חזיתי של סופרי התקופה הזו במודלים של תקופת העלייה השנייה , אלא בךמודיפיקציה , בתכנות חדש ובגיוון בביצועים של 'טופוסים' של ירושלים בתרבות היהודית . יתרה מזאת . איני בטוח כלל ועיקר בתקפתו של 'הקשר המשפחתי' שיוצר הולצמן בין הסופרים בני הדורות השונים כשכתבו בתקופת המנדט או גדולו באותה תקופה . לא השתכנעתי , לדוגמא , שאפשר להצביע על ישראל זרחי כעל 'אביו הספרותי' של עמוס עוז , או על יצחק שנהר כעל 'אביה הספרותי' של שולמית הראבן . ובנוסף : האבחנה בין תייר , תושב ויליד היא , נדמה לי , בעייתית כשמדובר בקבוצה של סופרים שכולם , מעיקרו של דבר ובסופו , מהגרים / עולים חדשים . על רקע זה נראית לי האבחנה דנן מוזרה במקצת . יש אולי מקום להניח שמי שכתב על ירושלים לאחר שישב
|
|