|
|
עמוד:372
כמין מוזיאון קפוא של העבר היהודי לתקופותיו : 'פעמים יש לך הרושם , שכאן נתקבצו יחד יהודים מכל הדורות . ' אפילו הפגישה המיוחלת עם הכותל המערבי אינה מעוררת את ההתרגשות המצופה , ואינה מפיגה את תחושת הניכור שמשרה העיר העתיקה , האוצרת בתוכה במרוכז , לפי הרגשתו של ברקוביץ , את כל רשעותו של העולם הגויי במשך אלפיים שנות גלות . המשך הסיור בירושלים מביא אותו אל קברי הקדומים שבה ובסביבתה ואל הר הבית — מקום החורבן , המכוסה עתה במסגדים מרהיבי עין ; אך כל היופי החזותי של העיר ואתריה אינו מסלק את תחושות הקדרות , העייפות , החרדה , הזרות , האכזבה והשיממון האופפות אותו בכל אשר יילך . משמצטברות תחושות אלה עד ללא נשוא , פורץ מתוכו כאילו בעל כורחו הווידוי הבא : מרגיש אתה עייפות בירושלים בעיקר מחמת קדושתה היתירה , העתיקה , מחמת אוירת האלים הדחוסה המכבידה עליה , מחמת פולחן בית הקברות הכובש את כל החי בקרבה , הספוג בושם נרקב , ישן נושן _, מעביש ומחמיץ עד למחנק נפש — עייף אתה עד כדי בחילה מכל אותו המחזה האסייתי הכוזב , מקסם שוא זה של אלוהים חיים ומתים , המוצג כאן לראוה , לשם אחיזת עיניים עולמית , ברחובותיה וסימטותיה . היכן בכל זאת מגלה ברקוביץ סימני חיים ותקווה בירושלים המנדטורית ? לא באוניברסיטה העברית , שהוא אמנם רוחש כבוד למלומדיה ומתרשם מבנייניה הנבנים והולכים על הר הצופים , אבל מתאר אותה בכובד ראש ענייני ובלא שמץ של התלהבות . המקום היחיד המביא אותו לידי התרגשות אמיתית הוא שכונת בית הכרם , מפעל חלוצי של מורים וסופרים שהתיישבו על גבעה שוממת בפאתי העיר , סיקלו את אבניה , בנו בה את בתיהם והפכוה לפינת חמד מוריקה . נקודת השיא החותמת את החוויה הירושלמית שלו היא הפגישה עם אשת ידידו , הטורחת על גינת הירק שלה באחת מפינותיה של בית הכרם , ורק למראיה מתמזגים בתודעתו סוף סוף סיפורי התנ"ך של ימי ילדותו עם המחזה הקונקרטי הנגלה לעיניו : 'אמנם בעשרים וארבעה הספרים אין תמונה כזאת בנמצא ; ואולם זוהי התחלה של דבר , המסתעף מהם — אפשר ראש פרק של הספר העשרים וחמישה , המתחיל עתה , בימינו , להיכתב ' ... ? ברור כי ברקוביץ יכול להזדהות רק עם מקום המכיל את סממניה העיקריים של המהפכה הציונית : הפרחת השממה , הוצאת לחם מן האדמה , ייסוד נקודות יישוב מבראשית , דילוג על אלפיים שנות גלות ויניקה ישירה מן התנ"ך , כינונם של חיים חדשים בארץ העתיקה על ידי יהודים מסוג חדש . רק במקום כזה הוא יכול למצוא הרמוניה ולהשתחרר מתחושת הניכור הקשה שלו כלפי ירושלים , שלגבי דידו כל שאר חלקיה מדיפים ריח מוות . הארכנו מעט בסקירת רשימות המסע של ברקוביץ , משום שכתיבתו הצלולה והמאוזנת יכולה לייצג בבהירות קבוצה שלמה של יצירות ספרות שנכתבו מתוך פרספקטיבה דומה . אמנם ברקוביץ לא היה הראשון מקרב הסופרים העברים בעת החדשה שחש דחייה וניכור 6 שם , עמ' צד . 7 שם , עמ ' קל . 8 שם , עמ' קלז .
|
|