תגובות

עמוד:361

הפוליטית היה נוח להגיד שכל מעייניי המדענים נתונים לפרסם עבודות בחוץ לארץ , וגם אם הם תורמים תרומה חלוצית הרי רוחם אינה חלוצית . כך אמר ברל כצנלסון , חבר הוועד הפועל של האוניברסיטה ; ועוד אמר שיש לשנות כל זאת , ההסתדרות צריכה לתרום לאוניברסיטה ולדרוש השפעה , כי אחרי הכול 'אנחנו עומדים בראש / הנקודה שאני מבקשת להדגיש היא שיש להתייחס בזהירות למה שבני הדור אמרו על האוניברסיטה , כי הדוברים היו חלק מן המאבק הפוליטי ולכן דבריהם אינם בהכרח מתארים את המצב לאשורו . כמובן שהיו להם כוונות רציניות ; הם רצו , כפי שניסח זאת בן גוריון , להפוך את 'המכשיר המדיני הזה , האוניברסיטה , למכשיר ציוני . ' ההנהגה הציונית רצתה לכלול את האוניברסיטה במסגרת הריכוזיות שבלעדיה אולי לא הייתה החברה היישובית מתגבשת ומתחזקת לקראת המעבר מיישוב למדינה . אבל האוניברסיטה התעקשה לשמור על עצמאותה ולא לקבל מרות פוליטית כלשהי או קולקטיביזם רעיוני . פעם אחר פעם החליט הסנט שיש להגיב בהצהרה לאירוע כמו הצהרת אידן , או הצהרת אטלי , או הצהרת בווין , או חוק הקרקעות , ועוד ועוד . הסנט מינה ועדה של כל הגוונים כדי שהתגובה תהיה מייצגת , מבובר ועד קלויזנר ; ואז , בגלל הרבגוניות לא הצליח לנסח הצהרה משותפת וכל העניין נפל . במשך הזמן חלה התקרבות מסוימת של רוב הסגל לדעת המוסדות בעניינים גורליים , כמו למשל בעניין צו הגיוס של הסוכנות במאי 1941 שרוב הסנט והוועד הפועל קיבל מיד , כולל הסנקציות שהסוכנות תבעה להטיל על המשתמטים , שלא לרשום אותם להמשך לימודים באוניברסיטה . וכך פעלו , למרות התנגדותו החריפה של הנשיא מאגנס להטלת הסנקציות לפי צו הסוכנות . כל זה מחזיר אותי לדברים ששמענו בהרצאה . הן חגית והן אניטה רמזו לכך שבחוגי השלום באוניברסיטה שררה מעין מתינות או קרירות , ומדברי חגית הבנתי שהיא מברכת על רוח זו כמורשת חיובית לעתיד . אני רואה את הדברים קצת אחרת . ראשית , אני לא מכנה במונח מתינות את דעותיהם של אנשי תנועת השלום באוניברסיטה כמו מאגנס , ברגמן , בובר או סימון , ובעיקר את התנגדותם העקרונית והחריפה להקמת מדינה יהודית . אלה דעות אופוזיציוניות קיצוניות , דעות של מיעוט קנאי המסרב לקבל את דעת הרוב , המוכן להקריב את כל המפעל הציוני אם המחיר הנדרש להגשמתו פוגע במצפון המוסרי של מיעוט זה ופוגע בציפור נפשם שהיא האמונה שהיהדות מגלמת את האוניברסליזם , ההומניזם והפציפיזם בטוהרתם . אפשר להעריץ או לשלול דעות כאלה של מיעוט משוכנע זה , אבל הן לבטח אינן מתונות . עם זאת אני מסכימה לכך שיש מורש ; מבורכת של האוניברסיטה בתקופת המנדט . בזכות מגוון הדעות ובזכות הקנאות לשמירת העצמאות , ואומץ הלב ללחום על דעות מצפוניות ולהכיר גם בזכותם של אחרים לעשות כך , הייתה מורשת של פלורליזם גם לפני שהביטוי הפך לאופנתי . ביישוב היה רצף של מאבקים על שליטה , בעוד שבאוניברסיטה שררה רוח סובלנית . כשהסטודנטים הקימו הסתדרות סטודנטים וכדבר ראשון זרקו החוצה את הקומוניסטים , לא על מעשים אלא על דעות , התערבה ההנהלה להגן על הקומוניסטים . כשהשלטון הבריטי אסר סטודנטים רביזיוניסטים לפני שהספיקו לעשות מה שהיה בדעתם לעשות , התערב נשיא האוניברסיטה ושחרר אותם מהכלא פעם אחר פעם . התיקים מלאים מכתבי תודה של משפחות האסירים . במאמר שכתב קלויזנר הרביזיוניסט לכבוד יום הולדתו השישים של מגנס הוא כותב שלמד ממאגנס לכבד אנשים גם כשדעותיהם מנוגדות לשלו .

יד יצחק בן-צבי

משכנות שאננים


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר