|
|
עמוד:342
זאת רכיב בולט בפסיפס המורכב של ירושלים . התמצאותו של עגנון בהוויית החוג הזה והתמקדותו בו מלמדות על נוכחותה החברתית של האוניברסיטה בעיר . יתר על כן , אנו למדים מכאן על קשריה והקשריה החברתיים של האוניברסיטה , שחרגו מעבר לאוכלוסיית המרצים והסטודנטים . בהקשר זה של האוניברסיטה בולט חלקה של העלייה מגרמניה , שמנתה בשנים 1938-1933 _כ 45 , 000 נפש . חלקם הגדול של העולים מגרמניה , כמו גם שאר העולים , פנה להתיישב בתל אביב ובחיפה , כשירושלים באה במקום השלישי . מאות אחדות מבין עולי גרמניה שהגיעו לעיר היו בעלי מקצועות חופשיים , פקידים , מורים ואנשי אוניברסיטה , וכן סוחרים , ואלה התרכזו בעיקר בשכונת רחביה . למרות המספר הנמוך של מרצים באוניברסיטה מתוך כלל המשתקעים בירושלים , אין ספק שהאוניברסיטה העברית שימשה חוליית קשר חשובה בין ירושלים לבין העלייה מגרמניה . לאמתו של דבר , קשר זה נוצר כבר מראשיתה של האוניברסיטה . חלקם של חניכי גרמניה ומרכז אירופה בין ראשוניה היה גבוה מאוד . כבר לפני מלחמת העולם הראשונה , וכך גם לאחריה , הייתה גרמניה מרכז אקדמי שמשך אליו את העילית האינטלקטואלית היהודית , לא מגרמניה בלבד אלא גם ממזרח אירופה . על כן ההיצע של כוח אדם אקדמי יהודי הורכב בעיקר מחניכי האוניברסיטאות הגרמניות וממוריהן : המכון לכימיה נפתח עם בואו של אנדור פודור , שהובא לירושלים בשלהי 1923 מאוניברסיטת הלה ; המכון למדעי היהדות פתח את שעריו עם חוקר התלמוד יעקב נ' אפשטיין , שהגיע לארץ ב 1925 מבית המדרש הגבוה למדעי היהדות בברלין . אליו הצטרפו בשנות השלושים חוקר התלמוד חנוך אלבק , חוקר ההלכה יצחק היינמן , הפילוסוף יצחק יוליוס גוטמן , והבלשן נ"ה טורצינר ( טור סיני , ( כולם חניכי האקדמיה הגרמנית . יוסף הורוביץ , ראש המכון למדעי המזרח הראשון _ב , 1926 היה פרופסור בפרנקפורט והמשיך בתפקידו זה במקביל לכהונתו בירושלים . לאחר מותו ב 1931 בא במקומו בשני התפקידים , בפרנקפורט ובירושלים , המזרחן והספרן גוטהולד וייל מברלין . הוא עלה לארץ ב 1935 במינוי כפול של פרופסור במכון למדעי המזרח ושל מנהל בית הספרים הלאומי במקומו של ש"ה ברגמן , שמונה לרקטור האוניברסיטה . בין ראשוני המכון למדעי המזרח היה הארכאולוג המזרחן ליאו מאיר חניך וינה , שישב בירושלים כבר משנת 1921 כראש האגף האסלאמי במחלקת העתיקות של הממשלה . ב 1928 תוגבר המכון על ידי תלמידו של הורוביץ שלמה דב גויטיין , גם הוא מגרמניה , שעלה ארצה כבר ב 1923 אך החל דרכו כמורה בבית הספר הראלי בחיפה ; ובשנות השלושים הגיע למכון ח"י פולוצקי . כך היה ששבעה מתוך שמונה מורי הדור הראשון של המכון — למעט לוי ביליג — היו בוגרי אוניברסיטאות גרמניות . בית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי החל לפעול תחת הגג האקדמי של האוניברסיטה בניהולו של ש"ה ברגמן ( שהגיע ב 1920 כמנהל הספרייה , ( עם גרשם שלום שעלה לארץ ב 1923 ועתיד היה להצטרף מאוחר יותר לסגל המכון למדעי היהדות ; וכן עם דוד צבי בנעט , 19 י' גלבר , מולדת חדשה : עליית יהודי מרכז אירופה וקליטתם , , 1948-1933 ירושלים 1990 ( להלן : גלבר , מולדת חדשה , ( עמ' 20 . 57 אין בידינו נתונים סטטיסטיים , לבד ממפקד פועלים עולי גרמניה בירושלים ביולי , 1936 שהקיף כ 1 , 200 פועלים ופועלות , ויחד עם התלויים בהם 1 , 674 — נפשות . שם , עמי 21 . 262 שם , עמי . 263 , 252
|
|