תגובות

עמוד:293

שלטון החוק , את רעיון הדמוקרטיה , רעיונות יפים מאוד ומוצקים עם מסורת בריטית עשירה , כהוכחה חיובית להיותה של ישראל מדינה מערבית מודרנית מתקדמת . זהו לדעתי הסבר פשוט בהרבה מזה של אובססיית כלאיים במין מהלך כפול והפוך על הפוך . אסיים עם משהו בענייני תל אביב ירושלים . אחת התרומות החשובות של אסף לחובסקי בוויכוחים שלו ובמאמרים השונים שלו על ההיסטוריה של המשפט , היא בכך שהוא מראה לנו את השורשים המוקדמים מאוד של המשפט הישראלי בתקופת המנדט הבריטי . בעניין המשפט : הבריטים הקימו את ירושלים כבירה אדמיניסטרטיבית . ישב בה נורמן בנטוויץ / היועץ המשפטי לממשלה , שבסיפורו אסף פתח את ההרצאה שלו . אוסיף רק שנורמן בנטוויץ' היה אחד האוהדים הנלהבים ביותר של רעיון המשפט העברי — כן , זוהי האירוניה של ההיסטוריה . בנטוויץ' כציוני ראה בזה פוטנציאל אדיר . מבחינה משפטית הוא , כמו המערכת המשפטית הבריטית , לא הערימו קשיים על האפשרות של המשפט העברי להתפתח . אבל בנטוויץ' ישב בירושלים , והחל משנות העשרים תל אביב הייתה המנוע של הפרויקט הציוני , של פרויקט בניין האומה . לא ירושלים , אלא תל אביב הייתה המנוע התרבותי , הפוליטי , המשפטי והכלכלי . התחיל מאבק על הגמוניה בין תל אביב לירושלים , שכידוע לא נגמר עד היום . רואים זאת גם במשפט העברי . היה קרב גדול שאיש עדיין לא תיעד אותו כמו שצריך , שאפשר לראות בו אנקדוטה אבל הוא מבטא משהו בהקשר של ירושלים . אסף בוודאי נתקל בחומר בדבר המאבק היכן למקם את בית המשפט העליון של משפט השלום העברי , האם בירושלים או בתל אביב . אם אני זוכר נכון , הוחלט להקים שני בתי משפט עליונים , אחד בתל אביב ואחד בירושלים , מתוך תפיסה שאיך שהוא יהיה בסדר , כי לא הצליחו לפתור את המחלוקת הזו . אבל ככלל אפשר לומר שמשפט השלום העברי מתרחש בתל אביב יותר מאשר בירושלים . הקרקע שעליו צומחת החילוניות של בתי משפט השלום העברי היא הקרקע של תל אביב ולא של ירושלים' ויש לכך עוד ביטויים סימבוליים במשפט . אחד הדברים הראשונים שהאנגלים עשו כשהוקם המנהל האזרחי בארץ היה הקמת בית הספר למשפט , שהוקם בירושלים . כשמשפט השלום העברי התחיל לשקוע , אחד הדברים שהוקמו בתל אביב — ודייקן דיקשטיין היה אחד היזמים , ועל כך אסף כתב הרבה — היה בית הספר הגבוה למשפט וכלכלה , כך הוא נקרא מלכתחילה ; והוא מוקם בתל אביב . כך שלמרחק בין ירושלים לתל אביב קיימים ביטויים מוסדיים וסימבוליים גם במשפט . אסף לחובסקי : דברי תשובה בתשובתי למגיבים אסתפק בדברים קצרים . ראשית , לגבי העניין ההשוואתי שעליו מדבר רון חריס . אני מסכים בהחלט שצריך לכתוב היסטוריה של המנדט והיסטוריה של ישראל בצורה השוואתית . לדעתי , אחת הבעיות של ההיסטוריוגרפיה של ארץ ישראל במאה העשרים היא הפרטיקולריזם של חלק גדול מן הכתיבה ההיסטורית , המתבסס על ההנחה שישראל אינה דומה להודו או לפקיסטן או לחברות פוסט קולוניאליות אחרות . אני סבור שקיימות נקודות דמיון רבות , ואף עמדתי על כך במקום אחר . כמובן שיש איזון כלשהו : מצד אחד קיים דמיון רב בין ישראל לבין חברות פוסט קולוניאליות אחרות ; ומצד שני

יד יצחק בן-צבי

משכנות שאננים


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר