תקופת המנדט הבריטי בקונטקסט השוואתי

עמוד:27

החידוש החשוב השני של המנדט הבריטי היה יצירת שירות המדינה , שבסיסו היה בירושלים . יש משהו בריטי מאוד במונח 'שירות המדינה' , ( civil service ) או 'עובד בשירות המדינה' . ( civil servant ) המונח מגלם תפיסה של סמכות ושל הדרך שבה יש להפעיל סמכות שהם בריטיים במהותם , ואולי אפילו אנגליים במהותם . עובד שירות המדינה הוא משרת וכן אזרחי במובנים שונים של תארים אלה . הוא משהו שונה מאוד מן הפקיד הצרפתי או הגרמני או הרוסי אפילו באירופה , והוא בוודאי שונה מאוד מכל דבר שהיה לפניו באזור זה . דבר זה קיים לדעתי עד היום . המושג הוכנס גם לחלקים אחרים של האימפריה הבריטית , ומעניין להשוות את התלאות של עובדי הציבור ושל שירות המדינה המאורגן באותם מחוזות , מדינות ושכונות _פוסט אימפריאליסטיים . אני מתרשם שבישראל , למרות כרסום כלשהו פה ושם , התפיסה של עובד שירות המדינה על תפקידיו וחובותיו נותרה כפי שנקבעה בתקופת המנדט הבריטי . אגב , קיים מסמך עות'מאני מעניין ביותר . שגריר שנשלח לפרוסיה ב , 1795 חזר וכתב דוח מעניין ביותר על ממלכת פרוסיה , המסתיים בכמה המלצות בקשר לדברים שראה בפרוסיה ושראוי שהממשלה האימפריאלית העות'מאנית תאמצם . אחד מהם הוא שירות המדינה , שבו הבחין בדבר ראוי לציון — שמשרתי הציבור מונו לא _על ידי יחסי פטרונות או _קליינטאז' כמקובל אלא על פי יכולתם בתחום או בנושא שבו עסקו ; והם קודמו בדרגה או פוטרו לפי יכולתם או אי יכולתם . היה זה רעיון מהפכני , ואני רואה לעתים סימנים מדאיגים של חזרה לדפוס הקודם גם במדינה המודרנית ... הנקודה השלישית היא ההופעה תחת חסותה של ממשלת המנדט , ובמיוחד תחת שירות המדינה שלה , של מה שאנו נוהגים לכנות היום 'החברה האזרחית . ' זהו מונח עתיק למדי , עוד מימי הביניים ; אך במובנו המודרני הוא משמש בהוראה של רשת התאגדויות בעלות קשרי הגומלין . בחברה המסורתית קיימים שני סוגי קשר : זה הלא רצוני אך החזק שאדם חייב בו מלידה לשבט , לכת , לשכונה ; והנאמנות הכפויה לשליט . החברה האזרחית היא רשת של קבוצות אנשים הקשורים יחד מבחירה , מתוך עניין משותף , מתוך תכנית משותפת או אפילו תחביב משותף . אגודות הספורט הן חלק חשוב בחברה האזרחית . קיימות התחלות של חברה אזרחית בתקופה העות'מאנית המאוחרת , אך נראה לי שגם אלה היו חלק מן החידושים העיקריים שיש לייחס למנדט הבריטי . בחלק גדול מן העולם , ובמיוחד במזרח התיכון , קיים בלבול רב בין שני מושגים י חירות ועצמאות . בחלקים רבים של האזור נעשה שימוש בשתי אלה כאילו היו מילים נרדפות , ולא כך . מובנן שונה בתכלית . חלקים רבים מן העולם למדו בכאב כי לא זאת בלבד שייתכן קיומה של האחת ללא השנייה , אלא שקיימים מצבים רבים שבהם הן נראות כמוציאות זו את זו . כמה אימפריות העניקו _לנתיניהן חירות רבה מאוד במונחים של זכויות הפרט מאשר הוענקה אי פעם על ידי המדינות העצמאיות שקמו על חורבותיהן של אלה . כיום יש המגדירים במרירות את העצמאות כזכות להיות נבעט על ידי בן ארצך במקום להיות מוכה על ידי זר . במובן זה , מוסדות חופשיים הפכו גם הם לדבר נדיר . העיתונות החופשית באמת הראשונה שאנו מוצאים במזרח התיכון , שבה יכולות סוגיות להיות נדונות בגילוי ובפתיחות ואפשר אפילו לבקר את הממשלה , הייתה במצרים הכבושה על ידי הבריטים מאז שנות השמונים של המאה התשע עשרה ואילך . מצרים , גם תחת שלטון אימפריאלי , הייתה מקלט לאנשים

יד יצחק בן-צבי

משכנות שאננים


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר