|
|
עמוד:381
המיצר ובונה את עתידה בקיבוץ עם בחיר לבה . אף על פי שהרומן גדוש שיחות , מראות ופרטים מהווי השכונה , המעידים על שקדנותו של הזז בלימוד אורחותיהם של יהודי תימן , הרי התכוונותו הבסיסית , כפי שהסכימו רוב המבקרים , אינה מימטית נטורליסטית . לשונו נוטה אל ההעצמה האקספרסיוניסטית , והקונפליקטים החברתיים המעוצבים בו משניים לעומת תשתיתו האידאית , משום שבעיקרו של דבר מייצגות הדמויות גוונים שונים בהתחבטותו הקבועה של הזז בסוגיית גורלו של העם היהודי בין גלות לגאולה . הציפייה לגאולה משיחית או ארצית מקבלת ברומן זה טעם עז על רקע פרק הזמן המיוחד שבו הוא מתרחש , משלהי שנות השלושים ועד לעיצומה של מלחמת העולם השנייה . הדי הזמן חודרים אל שכונת התימנים המסוגרת באמצעות שמועות וידיעות מרות המגיעות מבחוץ ומשמשות חומר לשיחותיהם של הגיבורים . שיחות אלה סובבות על מאורעות הדמים בארץ ישראל , ובמקביל — על התעצמותם של הנאצים והפורענות שהם ממיטים על אירופה ויהודיה . רקע היסטורי זה חיוני להבנת מהלכי יסוד ברומאן — למשל את פרקי הסיום שלו , המתארים כיצד מרי סעיד נוטש את ביתו בצעד של יאוש , מתיישב עם העניים פושטי היד ליד הכותל המערבי , מסתגף ומתפלל לביאת המשיח ורואה בחלומו לפני מותו חזיונות גאולה מנחמים . יש , לכן , מקום לטענתו של זאב ברגד , כי 'היושבת בגנים' צריך להיקרא על רקע זמנו ומקומו , וקריאה כזו תגלה כי רומן זה מגלם בעיקרו את תגובתו של הזז לשואה . מה מקומה של ירושלים בכל אלה ? על פי פתיחתו של הרומן נראה , שהיא עתידה למלא בו תפקיד מרכזי . הספר נפתח במלים 'ירושלים הוצברה מכל העולם וכמין דפוס לשבעים אומות ושבעים לשונות , ' ופיסקתו הראשונה מתארת בכוח רב את עדות ישראל השונות שהתקבצו בעיר ממזרח וממערב , כל אחת על גינוניה הייחודיים . אך מייד מתברר שפתיחה רבת רושם זו באה לשמש הקדמה לתיאור ייחודם של התימנים , ועד מהרה מתרכז הסיפור בדמותו של מרי סעיד וכמעט אינו חורג מגבולות ביתו ושכונתו . מפתיע לגלות כי מן הבחינה הכמותית אין תיאורי ירושלים ברומן כולו עולים על פיסקאות מעטות , המרוכזות בפרקי הפתיחה ובפרקי הסיום . ובכל זאת , די בקטעים ספורים אלה כדי לקבוע מסגרת היסטורית רעיונית עקרונית להוויית החיים הרוחשת בשכונת התימנים בכלל ובביתו של מרי סעיד בפרט . החשוב בתיאורים אלה מצוי בפרק השלישי : אותו ריח של פורענות קלטה ירושלים יותר מכל ארץ ישראל ונתבשמה בו ונכפלה בחורבן דורות ויגון עולמים . ירושלים האבלה והחרבה , שעיקרה מרובה על תוספתה וחורבנה מרובה על ישובה וכל שבונים אותה אין מתמלאת , וסימטאותיה המעוקלות מפולשות לשמים של דורות הראשונים ונפרצות לאותם הרים וגבעות שהם משומרים בחורבנם שני אלפים שנה , וכל קיר וכל גדר שבה יש בהם משום פירצת חומה 42 ראו : גרשון שקד , 'הרומאן היושבת בגנים , ' הסיפורת העברית , 1980-1880 ג , תל אביב , 1988 עמי . 68-65 43 זאב ברגד , ימבט חדש ביצירותיו התימניות של חיים הזז , ' הספרות , ד , מס' 2 ( אפריל , ( 1973 עמי . 250-232 וראו דעה המסתייגת מטענה זו : חיה הופמן , "' היושבת בגנים" ( תש"ד ) — גאולה ציונית מול גאולה משיחית , ' 'בני תימן בארץ ישראל בראי הספרות העברית ( תרמ"ג-תש"ח , ' ( עבודת גמר לתואר מוסמך , אוניברסיטת תל אביב , תשמ"ג , עמ' . 184-173
|
|