|
|
עמוד:364
האוניברסיטה האירופית . כך גם צריך לראות אותה — לא מבחינת משקלה הפוליטי או אפילו מבחינת משקלה ההשפעתי , או מבחינת עיצוב דעות פוליטיות או השקפתיות . אגב , יש כאן דמיון מסוים לאוניברסיטה הגרמנית של הומבולדט , שנוסדה ב 1810 כדי לתת , הייתי אומר , כוח רוחני חדש לגרמניה שהוכתה על ידי נפוליון . האוניברסיטה העברית , לפי החזון שהתחיל _ב 1902 ואפילו לפני זה , על ידי שפירא , הייתה צריכה להיות המוסד ההשכלתי העליון של העם היהודי , ובוודאי המוסד העליון שבו העם היהודי החוזר למולדתו מסוגל ליצור אותם ערכים שהם פרי המחקר והמחשבה השיטתית , וגם של התודעה העצמית . מבחינה זאת , השפעתה של האוניברסיטה העברית לא יכולה להימדד בצורה כמותית , אלא בעובדה שמאז קום המדינה שימשה מכשיר ומוסד שמסוגל היה , על ידי התרחבות בכל התחומים של המחקר , ליצור את הכלים הדרושים למדינה מודרנית החל ממדעי היהדות ומדעי הרוח הכלליים עד למדעי הטבע והרפואה והמשפט , ולהכשיר אותם כדי להתעלות ולפתור את הבעיות הקשורות במדע ובהבנה , כדי שתהיה כאן מדינה שתתאים לתקופה המודרנית . אוסיף רק כסטודנט שנרשם לאוניברסיטה ב 1936 והתגייס לצבא הבריטי ב 940 ו , שחסר לי משהו ברצף של החוויה האוניברסיטאית . בשביל סטודנט כזה , ואני באתי הנה כנער צעיר שהיה לפני כן בחקלאות ובקיבוץ , האוניברסיטה עמדה ברשות עצמה , וחוויית הלימוד הייתה לא לשם משהו אלא לימוד העומד ברשות עצמו לשם הכרת הדברים ומיצויים ברמה התאורטית והלמדנית הגבוהה ביותר . לימוד כזה היה לגמרי בלתי תלוי ( אני למדתי פילוסופיה , היסטוריה ותולדות עם ישראל . ( בשבילנו , היכולת לעיין בצורה של מחשבה ולימוד לשם עצמו הייתה החוויה . על כן צריך לומר שהערכים של האוניברסיטה עמדו ברשות עצמם , והם עומדים ברשות עצמם כפי שהמרעים והאמנויות עומדים ברשות עצמם . יתר על כן האוניברסיטה , בגלל המבנה שנוצר החל מ 1925 עד , 1948 הייתה מוכשרת להתרחבות עצומה , וסיפקה אחר כך ככל התחומים את המנהיגות המדעית של מדעי הרוח ושל מדעים אחרים כמו משפט וכדומה למדינה בגידולה , והצליחה ללוות אותה ולהעלות אותה לרמה גבוהה וראויה . הדבר האחרון הוא ביחס לאסכולה הירושלמית כפי שהוזכרה כאן . אם אכן נכון שגם בער וגם דינור הגדירו את מטרות הוראת ההיסטוריה — לפי מאמר שהופיע , נדמה לי , ב 1935 או 1936 ב'ציוך הראשון החדש — כהוראה ומחקר של ההיסטוריה של העם שבכל תקופותיו היה שלם ואחיד בתולדותיו , אזי אומר כי אני אף פעם לא הבנתי את העניין הזה . אבל ברור לגמרי שהמחקר כאן היה תערובת מעניינת מאוד של אידאולוגיה עם לימוד שיטתי אוניברסיטאי , שהביא באמת לתפיסה מסוימת שהייתה שלטת בהוראת ההיסטוריה של עם ישראל . היה כאן אכן איזה דגם מסוים . לא כך היה בהיסטוריה הכללית או בפילוסופיה , כלומר במדעי הרוח שהאידאל היה של _גתטם _ ומ _^ , חי _2 10 [ _י ; כלומר ללמוד ולקדם את המחשבה , הלימוד והמחקר בכל תחומי הרוח לשמם , בין אם באמנות בין אם בספרות וכדומה . נכון הדבר שכאשר אנחנו מגיעים להיסטוריה , כל החוגים גם ההיסטוריה וגם הספרות וגם הפילוסופיה — ראו ייעוד לאומי בהוראה שלה . אבל הייעוד הלאומי לא היה לקדם את תחושת האחדות של העם , אלא הייעוד היה שכאן בארץ , כמו בהרווארד ב , 1636 שנוסדה שש שנים אחרי שהמושבה במקום נוסדה , האוניברסיטה צריכה לפתח את הטוב שביכולת המחשבה ולהעניק את זה לעם ולאוכלוסייה כדבר שעומד
|
|