|
|
עמוד:359
לזירה של מחאה והתערבות משטרתית . היו שתמכו בהוראה באנגלית , כדי לקבל תמיכה כספית מממשלת המנדט . אבל לבנטוויץ' היה נימוק אידאולוגי : הרי אנו טוענים , כך אמר , שהאוניברסיטה היא בשביל כולם , ולכן יש לשנות את השפה כי הערבים לא ילמדו באוניברסיטה ששפתה ושמה מגלמים לאומיות יריבה . במקום אחר הוא כותב : 'לירושלים יש משיכה אוניברסלית , על כן האוניברסיטה צריכה להיות פתוחה לעולם ולשנות את השם המדגיש יךיחט _1316 £ _£ _1 גק § _6 [ לאומיות נפרדת . ' [ כך כתב בנטוויץ' ב _, 1946 באחד הניסיונות המאוחרים שלו בעניין השפות , ועל כך קיבל תשובה חריפה מסיר ליאון סיימון _, שכמו בנטוויץ' הקדיש עשרות שנים לטובת האוניברסיטה . סיימון כתב : 'לא ידעתי שייסדנו 1 ) 1 וו 1 _ו 1 _(> ו 0 א 11 . \ ז 1 ו > _- ! י > 11 \ _-1 _ע ; מושג ימי ביניימי כמובן . והוא מוסיף : 'חשבתי שייסדנו מרכז רוחני לעם היהודי שככל עם מטפח את לשונו ותרבותו . ' ועוד הוא מוסיף : 'אם דרושה אוניברסיטה אוניברסלית , שהאו"ם יקים אותה . ' הנקודה הבאה היא לגבי הקשרים עם השלטונות שחגית מתייחסת אליהם . היה לאוניברסיטה קשר עם השלטונות הבריטיים , שהתהדק והגיע לשיאו בתקופת מלחמת העולם השנייה . תחילתו של הקשר הייתה פרי מאמץ מכוון של האוניברסיטה בראשות מאגנס לדבר ישירות עם השלטונות ולא באמצעות הסוכנות , שהאוניברסיטה השתדלה לשמור על עצמאותה מפניה . למרות מאמציה המתמידים לא הצליחה האוניברסיטה לקבל כל תמיכה כספית משלטונות המנדט , מלבד כמה פרוטות לשלושה מחקרים הקשורים להדברת מזיקים בחקלאות . בתקופת המלחמה נרתמה האוניברסיטה בהתלהבות למאמץ המלחמה , ובאמצעות ועדה מדעית ממשלתית וגם בקשר ישיר עם הצבא קיבלה הזמנות ובקשות רבות שמולאו במעבדות ובבתי המלאכה שלה . תרומתה הענפה זכתה להערכה רבה וגם למעט תמורה כספית . חשוב במיוחד היה מסלול התרומה הישירה לצבא של מדעני האוניברסיטה עם או בלי מדים , ברפואה , בחקלאות , בתעשייה הצבאית ועוד . ביישוב הייתה גישה כללית בזמן המלחמה שחייבים לשלטון שיתוף פעולה . אפשר בהחלט לציין התלהבות חריגה באוניברסיטה לעניין זה , ביקורים מתמידים של אנשי צבא , עזרה בספרים ובמפות ובעיקר השתלמויות לאנשי הצבא , למשל במקצועות הרפואה . מאגנס וסנטור היו קרובים במיוחד לנציבים העליונים ולפקידים הגבוהים בשלטון המנדט . מאגנס ניהל אתם שיחות תכופות וארוכות בענייני מדיניות , שהוא וגם הם תיעדו בפרוטרוט . הנציבים התייחסו אליו בכבוד ובידידות כאל שווה בין שווים , עד כדי כך שחלקו אתו גם ברשמים שלהם על אישיותם של מנהיגי היישוב , לטובה ולרעה . גם סנטור טיפח קשרים עם פקידי השלטון , ולקראת הסתלקותם קיבל , 0 . 8 . £ . אות כבוד אימפריאלי . סנטור ניסה בלי הרף אך ללא הצלחה לקבל מהשלטון תמיכה כספית , והוא גם האיש שדן אתם על תכניות הפיתוח של האוניברסיטה שביקשה להתרחב בהתמדה . שיחות רבות התנהלו על בקשות האוניברסיטה להתרחב צפונה להדסה , דרומה לכביש העוקף , לקנות את אוגוסטה ויקטוריה , להקים שכונת מגורים לעובדי האוניברסיטה , להעביר את בית הספר התיכון בית הכרם ואת בצלאל להר הצופים , לבנות עיר אוניברסיטאית לתפארת בעזרת מיטב האדריכלים . מאות שעות התייעצות עם השלטונות הוקדשו לעניינים אלה , והפגישות על מפות ושרטוטים התקיימו ממש עד הרגע האחרון . ביום הפיצוץ ברחוב בן יהודה , 22 בפברואר , 1948 ישב סנטור במשרד ממשלתי בעניין תכניות הבנייה שהשלטון לא אישרן .
|
|