|
|
עמוד:168
התנועה הציונית מעולם לא הסכימה לכך , זה אף פעם לא התקבל על דעתנו כפתרון הולם לעיר הזו . נשאל כאן גם מדוע בעצם עשו הערבים את הטעות ופתחו במלחמה . לדעתי , בנסיבות הזמן ההוא לא הייתה זו טעות כלל . שימו עצמכם במקומם בנובמבר . 1947 הם לא טעו בנתונים שיכלו להיות ידועים להם באותו זמן . האם יכלו הערבים לדעת אז שיהיו מריבות כה קשות בינם לבין עצמם ושמדינות ערב לא יצליחו לתאם ביניהן את מאמציהן להכשיל את הקמת המדינה היהודית ? האם יכלו אז לשער שיישוב בן 650 , 000 יהודים יצליח לגייס מתוכו כוחות רבים יותר משיכלו הם לגייס ? בנתוני הזמן היה זה אבסורד להניח שהם יפסידו במלחמה שהחליטו עליה . הם היו אחרי הכול באמת חזקים יותר , מה גם יחד עם כל צבאות ערב ופוטנציאל הגיוס שלהם . רק בדיעבד התברר שהם טעו \\ אך בשעת מעשה זו לא הייתה טעות . גם מבחינה מוסרית לא הייתה להם שום סיבה לוותר . אפשר להבין מדוע לא יכלו לקבל את דינה של הציונות . מדוע היה עליהם לקבל המצאה שכמה יהודים המציאו שקראו לה 'ציונות' י צריך גם להבין שהם ראו את הארץ הזו כשייכת להם , ומדוע ירצו להתפשר ולהעניק את חציה לזולתם ? לכן הם גם הניחו שיוכלו להביס אותנו ולא רצו לקבל את הדין . מובן שאנחנו ראינו את המצב אחרת לגמרי , והבנו שיש כאן בעבורנו שאלה של חיים ומוות ; לכן גם בסופו של דבר הבסנו אותם . אשר לשאלה שהופנתה ישירות אליי בקשר לתבונת המדיניות שנקטנו בירושלים לאחר כיבוש העיר במלחמת ששת הימים , שאלה זאת , שהופנתה דרכי למטה הכללי , יש כמובן להפנות לממשלה של אותם ימים . הצבא לא היה הגורם שעיצב את המדיניות בקשר לירושלים , אלא הממשלה שבה היו אישים כמו מנחם בגין , משה דיין וישראל גלילי , וכמובן לוי אשכול ואחר כך גולדה מאיר שעמדו בראשה . כדי להסביר את הדבר יהיה צורך בכנס נוסף . התמונה מורכבת מאוד , וקשורה בין השאר בתגובות הערבים וכמובן גם ברגשות העזים שהחלו להתפתח במהירות בקרבנו . במהרה נוצרה מעין הסכמה רחבה בשאלת ירושלים , ואפילו בן גוריון שהמליץ על החזרת רוב השטחים לא רצה לוותר על ירושלים , ובלי ירושלים היה ברור גם אז שהפשרה לא תהיה קלה .
|
|