|
|
עמוד:131
ששת הימים לעיר בין החומות . זאת העיר שאתה חולם עליה מרחוק בילדותך ובנעוריך ואתה משוכנע שהיא שלך , בהחלט שלך ; ולפתע , כאשר אתה נכנס פנימה אל בין החומות , זה פתאום משהו אחר לגמרי , משהו צבעוני מאוד עם ניחוחות עזים , משהו מרתק ומושך אך זר ביסודו . מדי פעם חשבתי לעצמי מדוע לא פחדנו , והסתובבנו בשעת מעשה ללא חרדה . ייתכן שאחת הסיבות לכך , כך אני נזכר או מדמה לעצמי , הייתה נוכחותם של שוטרים בריטים רבים , כמעט בכל פינה מפינות אותן סמטאות המוכרות לנו היום היטב . היינו שם בתוך תוכו של המנדט הבריטי , ועובדה זו השרתה עלינו תחושת ביטחון . נדמה שהנוכחות הבריטית נתנה לכל החוויה מעין תחושה של אחידות , חרף הזרות . כולנו — יהודים , נוצרים , מוסלמים — השתייכנו לאותו מבנה פוליטי , וגם לאותה חוויה מורכבת אך מרתקת , שחודשים ספורים לאחר אותו אירוע התנפצה לרסיסים ונעלמה בעשן המלחמה . הערתי השנייה קשורה לנושא המושב הזה . נדון כאן היום בתכניות השונות שהוצעו לגבי עתיד העיר הזאת , וביחסה של התנועה הציונית כלפיהן . אני מניח שכל המרצים יסכימו שמעבר לרצונות ולתקוות , התנועה הציונית השלימה ב , 1947 ובמשך 20 שנה אחר כך , עם חלוקת העיר ועם הניתוק שנכפה עלינו מהחלק שנותר בידי הערבים . הקוריוז שאני מבקש לספר בהקשר זה הוא שבעת הדיון הלילי בממשלת ישראל ביום הקרבות הראשון של מלחמת ששת הימים , כאשר מנחם בגין ושרים אחרים ביקשו להחליט רשמית על מתן הוראה לצה"ל לכבוש את העיר העתיקה , היה זה דווקא שר משרי המפד"ל , דומני זרח ורהפטיג , שהזהיר את עמיתיו מפני החלטה פזיזה . הוא לא התנגד לכניסה לעיר העתיקה , אך הביע ספקות בנדון ואמר משהו מעין : 'עכשיו שאנחנו בחוץ אפשר לא להיכנס , אבל מרגע שניכנס לא נוכל לצאת . ' הרי לכם ההבדל האדיר בין 'לפני' לבין 'אחרי . ' היום נעסוק כאמור בעיקר בתכניות חלוקה שהבריטים שקלו אותן וגם אנחנו שקלנו אותן . אני משער שניווכח מדברי המרצים שבתקופה שלפני מלחמת העצמאות , כאשר כולנו דימינו לעצמנו שתקום פה מדינה יהודית , לא שיערנו שהיא תקום תוך מלחמה עקובה מדם כפי שהתגלגלו הדברים לאחר מכן . רובנו גם הנחנו שהמדינה שתקום תישאר קשורה בדרך כלשהי עם האימפריה הבריטית , ואולי אף תמשיך ליהנות מהיציבות ומהביטחון שהנוכחות הבריטית השרתה , חרף כל הטענות והקשיים , בשלושים שנות המנדט . קשה היה לשער שהבריטים יוותרו כליל על נוכחותם בארץ הזו . על רקע זה היינו מסוגלים לחשוב ביתר קלות על כל מיני אפשרויות . יאיר פז , במאמר יפה שכתב על תכנית החלוקה שהסוכנות היהודית הכינה לקראת בואה של ועדת וודהד ב , 1938 כותב בין השאר שתפרוסת האוכלוסייה היהודית תכריע את השיקול של תפרוסת הסמלים והאתרים המקודשים , משום שהסוכנות הייתה מוכנה לוותר אפילו על הכותל המערבי , אבל לא הייתה מוכנה לוותר על אף שכונה
|
|