|
|
עמוד:80
השליטה על העיר סיפקה להם צידוק להמשך השליטה בארץ ישראל כולה . זהו אחד הצידוקים שהם ביקשו כדי לשמור על המנדט בידיהם לצורך קיום מטרות אסטרטגיות . אפשר להזכיר כאן גם את נצרת : בתכניות חלוקת ארץ ישראל שהבריטים הציעו הם לא ויתרו על העיר , למטרות שימור נוכחותם בארץ ( אם מתבוננים במפת ארץ ישראל מבינים את ההיגיון האסטרטגי שמאחורי תביעה זו : על ידי התביעה לשמור את נצרת בידיהם הם ביקשו לשמור על הדרך מחיפה , שהייתה אז הנמל העיקרי , לעבר הירדן . נצרת הייתה כמובן עיר שהצבת כוחות בריטיים בה הייתה עשויה להבטיח את הדרך הזו . ( כאמור , הם ביקשו לשמור בידיהם גם את ירושלים מסיבות אסטרטגיות . כן יש לשים לב לעובדה שבתכניות החלוקה הם רצו לשמור בידיהם על פרוזדור שיחבר את ירושלים עם יפו , שבו היו ממוקמים באותה עת מחנות הצבא החשובים של הבריטים בארץ ישראל , כולל מחנה סרפנד צריפין . הם לא חשבו במונחים של כביש על גשר עילי בין ירושלים לבין יפו . הם חשבו במונחים של פרוזדור שבסיסו בירושלים היה צר והוא התרחב לעבר השפלה ן זאת כדי לכלול את המובלעת הביטחונית ( קיימות ראיות המעידות על כך שזה היה השיקול המרכזי שלהם בנדון . ( כלומר , גם כאן לא היה בעיקר מניע אידאולוגי דתי שבגללו רצו לשמור על האזור שראשיתו בירושלים . יחד עם זאת , נכון שהם לא ויתרו על ירושלים ונצרת גם מסיבות דתיות האמוציונליות ; אך המניע האסטרטגי היה תמיד ברקע . בהקשר של הרלוונטיות של דברים אלה לגבי המצב בימינו : בירושלים התמצו היבטים אחדים של האפיונים הכלליים יותר של השלטון הבריטי בין שתי מלחמות עולם _בא _^ _ ישראל ובמושבות ובארצות מנדטוריות אחרות : הרעיון המרכזי של הבריטים היה לאפשר אוטונומיה לשתי הקהילות שחיו _psn _> _ ns' _ , _VK לא על ידי 'הפרד ומשול' אלא על ידי ניסיון לנהל את הסכסוך המתעצם בין שתי קהילות אלה . לכן מה שנוצר בירושלים היה דגם של חיים זה בצד זה של הקהילה היהודית ושל הקהילה הערבית . נכון שאירעו גם התפרצויות של אלימות , כמו אירועי הכותל , אבל בעיקרו של דבר נוצרה בירושלים אפשרות של חיים זה בצד זה , כאשר כוונת הבריטים הייתה להבטיח מטרות רחבות וארוכות טווח מבלי שהתכוונו לעזוב את ארץ ישראל בעתיד נראה לעין . משום כך כדאי להשתחרר מציור של תמונה אידאלית של מניעי הבריטים בשלטונם בחלק זה של ארץ ישראל . יגאל עילם : סיכום תודה לגדעון ביגר על הרצאתו המקיפה , ולתום שגב ולגבי שפר על התוספות החשובות להרצאתו . הרשו לי להציע כמה הערות . תחילה לעניין ההשקעות הבריטיות בפיתוח הארץ — ואפשר לקשור לכך גם את עניין ההשקעה בחינוך . כשמדובר בהשקעות בריטיות יש להבחין בין השקעות בסקטור הערבי לבין השקעות בסקטור היהודי . התופעה הבולטת לעין היא שהצד היהודי ( הציוני ) לא רצה מעורבות בריטית בתחום הכלכלי או בתחום החינוכי , ואפילו לא בתחום הבריאותי . נכון שבסופו של דבר , בתום העשור הראשון למנדט , השתנה הקו וחיזרנו על פתחם של הבריטים . אבל בראשית תקופת המנדט התקיים בהנהלה הציונית דיון בשאלה האם אנו מעוניינים בהשקעות בריטיות בארץ ישראל , והמסקנה הייתה כי ככל שתמעט מעורבות הממשלה
|
|