|
|
עמוד:65
העיר והארץ שקבעו את בירתם בירושלים . יש לזכור כי הצלבנים ראו את עצמם כחוזרים לארץ שנגזלה מהם ולא כשליטים חיצוניים חדשים . הרומאים , והביזאנטים אחריהם , קבעו את מרכז השלטון בקיסריה ; ואילו הערבים בנו את רמלה כבירתם בארץ ישראל . בתקופת השלטון העות'מאני נשלטה האר ץ מעכו , מדמשק ומביירות . רק לקראת סו ף התקופה קיבלה ירושלים מעמד בכיר , אך גם אז הייתה מרכז שלטוני רק לאזור מן הירקון והמשך הקו מזרחה ועד לצפון הנגב . ההחלטה הבריטית על מעמדה של ירושלים הייתה מנוגדת גם לתהליך התפתחותה של הארץ . אמנם בעת קביעתה של ירושלים כעיר בירה היא הייתה העיר הגדולה בארץ ; אך מיקומה במרכז הרי יהודה גבוה מעל פני הים , וכן דרכי הגישה הלא נוחות אליה , הקשו על פיתוחה הכלכלי המודרני . למרות קביעתה של ירושלים כעיר הבירה , היא איבדה במשך תקופת השלטון הבריטי את מעמד הבכורה כעיר הגדולה המרכזית בארץ ישראל לטובת תל אביב . הגוש האורבני במרכז מישור החוף הפך בתקופת השלטון הבריטי למרכזה הכלכלי של ארץ ישראל . ערב סיום השלטון הבריטי מנתה אוכלוסיית ירושלים כ 60 ו אלף איש , בעוד שבתל אביב חיו אז _כ 200 אלף וביפו הצמודה אליה היו עוד כ 100 אל ף . בשונה מעמדת השלטון הבריטי , נראה כי האוכלוסייה היהודית בארץ התייחסה באדישות לשאלת עיר הבירה . הגופים היהודיים הדתיים והמסורתיים ראו בירושלים עיר קדושה ומרכז רוחני , והתייחסו בשוויון נפש לסוגיית מיקומו של השלטון . אנשי היישוב היהודי החדש , התנועה הציונית ובעיקר הזרם הפועלי , ראו את מרכזם מחוץ לירושלים . כבר בחזונו של בנימין זאב הרצל נראתה חיפה כמרכזה הכלכלי העיקרי של ארץ ישראל היהודית , בעוד שירושלים נתפסה כמרכז רוחני ומרכז שלטוני קטן . התפתחותה של תל אביב הביאה לקביעתה המעשית כמרכז היישוב החדש בארץ ישראל . אנשי העליות שקדמו לשלטון הבריטי בארץ הפכו את יפו היהודית ואחר כך את תל אביב למרכזן , ותהליך זה גבר בתקופת השלטון הבריטי . אופיה הדתי מסורתי , והקשר הרופף של מרבית יהודי ירושלים לתנועה הציונית האירופית החילונית , לא הביאו למשיכת ההנהגה הציונית לירושלים . במשך זמן רב שכנו מוסדות ההנהלה הציונית בתל אביב . גם לאחר המעבר לירושלים , עם בניית מרכז השלטון היהודי בעיר במתחם המוסדות הלאומיים ( הסוכנות היהודית , קרן קימת לישראל וקרן היסוד ) בשכונת רחביה , נותרו מחלקות רבות בתל אביב . מרבית מרכזי הכוח הכלכלי , הפוליטי והתרבותי העברי נוצרו או הועברו לתל אביב , ששימשה מוקד לפיתוח הארץ . גם המנהיגות הציונית הבכירה לא גרה בירושלים : חיים ויצמן התגורר ברחובות ודוד בן גוריון בתל אביב . המנהיגות הציונית קיבלה ואישרה את כל תכניות החלוקה של הארץ שבכול ן לא נשארה ירושלים תחת ריבונות יהודית " , ואף הסכימה בשלבים שונים לחלוקתה של העיר לאזורים יהודיים וערביים בשליטה עליונה בריטית . גם היישוב הערבי מוסלמי בארץ לא ראה את מרכזו בירושלים . העיר הפכה אמנם מוקד לפעילות המוסדות המוסלמיים העליונים , והמופתי הירושלמי חג' אמין אלחוסייני פעל 9 ר' קרק _, יפו , 1917-1799 ירושלים _תשמ"ה , עמי 10 . 175-174 ח' לבסקי ( עורכת , ( ירושלים בתודעה ובעשייה הציונית , ירושלים תשמ"ט , בעיקר מאמריהן של מרגלית שילה וחיה הראל . 11 ש' דותן , פולמוס החלוקה בתקופת המנדט , ירושלים תש"ם .
|
|