|
|
עמוד:43
ויליאם סקווייר אביא למפגש זה מספר תמונות אישיות . הגעתי ברכבת מפורט סעיד בפברואר . 1948 באנו לרפיח , שהייתה אז עיירה קטנה לצד מסילת הברזל . היא השתנתה קצת מאז . הרכבת הייתה יעילה למדי , וחבל שנעלמה . אני סבור שהייתה יכולה למשוך תיירים אילו נבנתה מחדש . בימים ההם יכולת לקנות כרטיס לביירות , לבגדד , ואולי גם לחלב ולאיסטנבול . למעשה ירדתי בלוד , מכיוון שזה מה שצוויתי לעשות על ידי קצין התובלה . מתחנת לוד נסעתי לירושלים במשאית צבאית . הייתי נרגש ביותר ; הייתי בן . 19 לא היה לי כמעט ידע על תולדות התנועה הציונית או על הפוליטיקה של המזרח התיכון . הייתי חייל מן השורה , וקראתי בזמנו את התנ"ך _, כך שהנסיעה לירושלים הייתה בעבורי משהו מיוחד . איני בטוח למה ציפיתי . עמדתי להצטרף לפלוגה הראשונה של גדוד ספול ק , ( Suffolk ) שהוצב במחנה אלנבי . אחדים מכם בוודאי יזכרו אותו , מכיוון שאתם חלק משני האחוזים של אוכלוסיית ישראל שהיו בירושלים , כמוני , בתקופה ההיא . האווירה הייתה מתוחה למדי . לידנו הוצב גדוד של הלגיון הערבי , עם מכוניות משוריינות ; אך אנו היינו גדוד חי"ר רגיל עם נושאי מכונות ירייה מסוג וירן . גרנו באוהלים . אספר לכם על יום טיפוסי בחייו של חייל בריטי צעיר באותם ימים , ועל סוג הדברים שעשינו . פיקדתי על מחלקה בת 30 אנשי חי"ר מגדוד ספולק , שהיה גדוד של המחוז , ושיר הלכת של פלוגתנו היה 'החש את המחרשה' ; ( Speed the Plow ) אצא כנגד כל אדם הטוען כי אפשר להיות אידאליסט ומיליטריסט כאשר אתה חייל הצועד לצלילי שיר לכת כזה . זוהי אחת הסיבות לכך שהבריטים לא יהיו לעולם כוח מיליטריסטי . ובכן מה עשינו ? אחד מתפקידינו היה ללוות שיירות יהודיות ברחבי העיר . קרבות פרצו במקומות שונים בארץ , אך השלטון המנדטורי עדיין ניסה לשמור על צירי תחבורה פתוחים , כולל הדרכים אל כמה רובעים בירושלים שהיו מנותקים זה מזה . הרובע היהודי בעיר העתיקה היה כזה , וכן גם מקור חיים . אני זוכר כמה ימים רטובים שביליתי עם מחלקתי רבוצים בבוץ לצד הדרך בעודנו ממתינים לשיירה של הסוכנות היהודית שהגיעה ממערב ירושלים עם אספקה לשכונות המנותקות . תמיד קיווינו שהיהודים יהיו יעילים , כי אם השיירה התעכבה הרי שהיינו חייבים לשכב זמן רב יותר בבוץ וברטיבות . תפקיד אחר היה משימת ליווי בבית הממשל . באותם ימים היו אנשים בעלי דעות מוצקות שחשבו שהמושל , הנציב העליון , היה בחור רע , ובוודאי רצו להיפטר ממנו . על כן היה לו משמר צבאי בבית הממשל . הקצין התורן — ואני הייתי כמעט תמיד כזה — היה חייב , בנוסף לתפקידי השמירה שלו , לסעוד עם הנציב העליון . זאת הייתה אחת מן המטלות המפחידות ביותר שהיו לי בירושלים . מאוחר יותר נשלחנו לרובע היהודי בעיר העתיקה , שהשאיר בי רושם עצום מכיוון שהייתה בו אווירה מיוחדת כל כך , למרות שחלקו היה בהריסות — כפי שאפשר לצפות ד"ר ויליאם סקווייר - שירת כקצין בריטי בארץ ישראל בסוף תקופת המנדט והיה מוצב בעיר העתיקה של ירושלים בחודשים האחרונים של המנדט . בשנים 1988-1984 כיהן כשגריר בריטניה בישראל .
|
|