|
|
עמוד:246
יד , חובות בין הקהילה היהודית לבניה חובות כספיים שמקורם בהלוואות היו תלויים ועומדים גם בין הקהילה ככלל לבין אחדים מבניה , שמצבם הכלכלי היה טוב עד כדי כך שיכלו להשקיע את כספם בדרך זו ובכך אף לסייע לקהילתם . בשנת 706 ו סירב פרנס היהודים לשעבר להחזיר ליהודי סך של 400 גרוש שלווה ממנו שנה קודם לכן . לנוכח התכחשותו המוחלטת של הלווה הביא הנושה שני עדים מוסלמים שאישרו את טענתו ואז פסק הקאדי כי על הלווה להחזיר את כל חובו ( תעודה . ( 212 קל יותר היה , כמובן , לחייב את הלווים בשם הקהילה כאשר מסרו שטר חוב - שנכתב , כמצופה , בעברית - בתמורה להלוואה ( תעודות 213 ר . ( 214 לא אחת היה פרעון הלוואה נמשך שנים רבות גם בין יהודים לבין עצמם : הרב פנחס , שהיה כנראה אדם בעל אמצעים , הלווה בשנת 1706 לקהילה הספרדית סכום כסף נכבד , ומאוחר יותר , משנעשה פרנס הקהילה , אף שילם בשמה סכום נוסף מכספו בעבור הוצאות הקדש היהודים . במרוצת השנים הצליח להשיג פרעון חלקי של חובו , ואולם 25 שנה לאחר מתן ההלוואה עדיין נותר זכאי לחלק ממנה . הוא תבע את פרנס קהילתו בפני הקאדי ודרש כי ידאג להחזר חובו , ואילו הפרנס הביא עדים שהעידו כי הרב פנחס אישר כי החוב נפרע בחלקו . הואיל וכך פסק הקאדי כי על הקהילה להחזיר לו רק את יתרת זכותו על פי הודאתו , וכן היה ( תעודה . ( 215 החזר חובה של קהילת חברון לבת שבע היהודייה לא נמשך אמנם שנים כה רבות , אך גם הוא לא נפרע עדיין לאחר שש שנים . בשנת 1797 נערך בירור מפורט לגבי האחריות לחוב זה והנושה ניסתה לחייב בו , בנוסף על שני הפרנסים , גם יהודי שלישי שהיה אחראי לפי דעתה לשליש מהחוב . הלה סירב לשלם וטען כי אכן שימש בעבר הרחוק פרנס הקהילה , אך עוד בטרם נלקחה ההלוואה פוטר ממשרתו , התחשבן עם ההקדש היהודי על כל יתרת חובותיו וקיבל זיכוי מלא על כל עיסקאות העבר . בעת קבלת ההלוואה מבת שבע לא היה עוד פרנס , אלא שימש מתווך בשכר בין שני פרנסי הקהילה לבין מקורות כספיים שונים . הואיל וכך , טען , לא היה יכול לקבל על עצמו כל אחריות לחובות ההקדש היהודי , נשבע ואף הביא עדים יהודים לראיה . הקאדי פסק לזכות הנתבע ואף הביא פסק הלכה המאשש את עמדתו זו י בחוב הקהילה לבת שבע ישאו רק שני הפרנסים של חברון ( תעודה . ( 216
|
|