|
|
עמוד:10
מי שעשה דרכו בתחילת שנות השלושים מכפר סבא ומרעננה אל מרחבי השרון הצפוני , נקלע בדרכי עפר וחולות נודדים לאזור שמם ועזוב , מכוסה ביצות ממאירות וזרוע צמחי חילפה פראים . פה ושם הזדקרו עצי אלון עתיקים , שרירי חורשות עבותות , שכיסו את מרחבי השרון מקדמת דנה . בשנים ההן , שלאחר מאורעות הדמים של תרפ"ט , ( 1929 ) התעוררו ארגונים ואנשים בודדים לרכוש ביזמתם הפרטית שטחי אדמה במרחבים האלה כדי להתיישב בהם . שליחי אלפרד מונד ( הלורד מלציט ) רכשו שטחים נרחבים , שנודעו לימים בשם "גוש תל מונד . " חברת "הנוטע , " מיסודו של ארגון "בני בנימין , רכשה את אדמת נתניה לחוף הים ואת גוש האדמות החוליות מדרום-מזרח לה , שעליו קמה אבן יהודה . יהושע חנקין קנה את אדמות המושבה קדימה , והקרן הקיימת לישראל גאלה את אדמות עמק חפר שמצפון . כך הונח היסוד להפיכת המרחב השמם של השרון הצפוני לרצועה פורייה של יישובים פורחים טובלים בירק ושוקקים חיים . אדמות החול של גוש אבן יהודה נרכשו למעשה על ידי שלושה גופים : הראשון - חברת " הנוטע . 11 השני - קבוצת מורים מהגימנסיה העברית הרצליה בתל אביב בראשות ד"ר חיים בוגרשוב , שקנתה חלקות קרקע לשם מטע , כחיסכון לעת צאת המורים לגמלאות . אלה קראו למקומם תל צור , שהיא כיום שכונת מגורים בצפון אבן יהודה ונכללת בתחום שיפוטה . כקבוצה השלישית היו פועלים ממפעלי ים המלח ( קליה , ( שרכשו את אדמות כפר צור , שאף הוא כלול כיום בתחום המושבה . יהודה בכר , ראש הוועד ולימים ראש המועצה הראשון , כתב בזיכרונותיו : " יותר משאיימה עלינו השממה , הטרידתנו הקדחת . בסיירנו בשטח ניתן היה לקבוע כי אדמה חולית זו לא עלה בה זרע במשך דורות רבים , והמרחב כולו היה נתון לשלטונו האכזרי של יתוש האנופלס . " אדמות אבן יהודה נרכשו אמנם בשנת , 1931 אולם המתיישבים הראשונים עלו על הקרקע בחנוכה , 1932 שהייתה שנת העשור למותו של אליעזר בן יהודה . הוחלט לקרוא את נקודת היישוב החדש על שמו : "יהודייה . " איתמר בן אכ"י , בכורו של אליעזר כן יהודה , שהיה כין יוזמי היישוב , הציע את השם אבן יהודה , שהיה לשמה של המושבה . הגרעין הראשון של המתיישבים מנה כעשרים צעירים ממשפחות איכרים ביהודה , בשומרון ובגליל , בתוכם שישה מבני המושבה הרטוב , שנחרבה ונשרפה כליל בידי פורעים ערביים במאורעות . 1929 כל המתיישבים הראשונים היו מחוסרי אמצעים ומצבם החומרי הקשה אילצם להתאחד במסגרת קואופרטיבית . נוהג חיים משותף זה הטביע את חותמו על אופייה ועל ארגונה הכלכלי של המושבה הצעירה . באספה מיום 15 ביוני , 1933 אושרה קבלתם של עוד עשרות חברים , אולם רק חלקם אכן השתקעו במושבה . מאחר שגוש אדמות המושבה היה מוקף ביצות ממאירות , הוחלט להרחיק ככל האפשר את מקום המגורים מביצות הפאליק . כך נקבעה ההפרדה בין המגרשים המיועדים לבניית בתים ובין החלקות לשטחי פרדסים וגידול ירקות . העבודה הדחופה הראשונה הייתה , כמובן , ייבוש הביצה מדרום . בשלב הראשון הוקם ץריף למגורי החברים . ומעשה שהיה כך היה ; באותה שנה ( 1932 ) נערך יריד המזרח הראשון בא"י , בשטח שבצפון תל אביב הקטנה . עם פירוק הביתנים , רכשו מתיישבי אבן יהודה את הצריף הפולני והעבירו אותו אל גבעת החול כמרכז השטח . בצריף זה , שנראה מרחוק כארמון שחור בודד בשממת החולות הצהובים - גרו החברים בחיי קומונה . נקבעו בו תאים תאים לאנשים ולבהמות , משרד ל"הנוטע , " פינת מטבח ושולחן לארוחות ולאספות . התכנית המשקית של המושבה התגבשה תוך ויכוחים סוערים . בסופו של דבר הועמדה היחידה המשקית על שבעה עשר דונם ( מהם עשרה למטע ושבעה לגידול ירקות , ( ואילו למגרש לבניית בית , ללול ולרפת - הוקצה שטח של דונם ושלושה רבעים . במשק העזר בחצר הומלץ לגדל שתי פרות , עופות וירקות לאספקה עצמית . המתיישבים היו אמורים לעבוד כפועלים שכירים בפרדסי "הנוטע , " ולאחר העבודה לעסוק בהקמת משקם הפרטי . למטה : התמרה והסתפקות במוו 0 \ היו קו קםע באנן יהודה . בותשט"ן yon בעגלתו הנגררת ו \ ל ירי חמור .
|
|