|
|
עמוד:12
12 פתח דבר כשהגיע הערב שבו היינו צריכים לדבר, הצגתי את ליבוביץ בפני הקהל כאיש המייצג את פניה החמורות של היהדות, והוא קם ואמר : ברל היה פוליטיקאי, אך היה פוליטיקאי שהרהר וערער על אודות מקצועו . בן-גוריון היה פוליטיקאי שלא הרהר וערער על אודות מקצועו . את להבת ביקורתו הקדיש ליבוביץ לבן-גוריון, ועל ברל – שתק . בסוף הערב סיפר לי כי כשעלה ארצה כאיש צעיר פנה אליו ברל וביקש ממנו שיהיה המורה שלו לתלמוד . גורדון וברנר, מוריו הרוחניים של ברל, הם שאותתו לו כי במקצוע הפוליטיקה אדם עלול ליפול קורבן ליצרים המלווים אותו - תאוות השלטון והארוס, שעלולים בקלות להיהפך ממחוללי אנרגיה יצירתית למאוויים שטניים . אזהרות אלה ליוו אותו . אחרי מלחמת העולם הראשונה, כשהחליט להקדיש את חייו לפעילות ציבורית, הקים ביפו קומונה חקלאית לפועלים חקלאיים ולפוליטיקאים . הוא היה משוכנע שהחקלאי החי את הטבע ועובד בו יוכל לשלב פוליטיקה עם מוסר אנושי .
|
אופק - קרן ברל כצנלסון
|