|
|
עמוד:14
ו י ק ט ו ר פ ר א נ ק ל ב ע ק ב ו ת ש פ י נ ו ז ה 14 קיימת ממלכת התבונה והפילוסופיה, שעיקרה הוא אמת והיגיון . מאידך, קיימת ממלכת התיאולוגיה והדת, שעיקרה סדר חברתי, ציות ויראת-שמים הפונה לדמיון המאמינים הודות 33 אי לכך, טען שיש להפריד לגמרי את שתי הממלכות היות לסיפורים ונרטיבים מכוננים . 34 שלכל אחת מטרה ושיטה משל עצמה ואין סיבה שזו תתערב בענייני זו . דוגמה להפרדת הדת מהפילוסופיה טמונה בטיעוני שפינוזה לגבי הניסים שמופיעים בכתבי הקודש . לדידו, בהתבסס על היגיון וטיעוני-אמת הניסים אינם אפשריים כי משמעות הדבר היא שאלוהים פועל נגד עצמו, כי חוקי הטבע הם למעשה פועל יוצא של אלוהים “ולפיכך, אילו התרחש בטבע דבר הסותר את חוקיו הכוללים, היה דבר זה בהכרח סותר את החלטת אלוהים, שכלו וטבעו . לשון אחר : אם יאמר אדם שאלוהים פועל דבר-מה בניגוד לחוקי-הטבע הרי הוא מוכרח לומר תוך-כדי-כך, שאלוהים פועל בניגוד לטבעו שלו, ואין 35 דוגמה נוספת היא הבנת הנבואה כתופעה שנבעה מהדמיון העשיר של לך כשטות זו" . 36 ניתן לזהות בדוגמאות אלה כי העילה הבסיסית להפרדת הממלכות מגולמת הנביאים . בכך שהמקרא לא ביקש להסביר תופעות דרך סיבות טבעיות אלא לספר דברים שמעבר לדמיון בעיקר כדי לעורר יראת קודש : “כתבי-הקודש אינם מסבירים את הדברים על-פי סיבותיהם הקרובות ואך מספרים אותם בסדר כזה ובביטויים כאלה העשויים ביותר לעורר 37 את הבריות, ובפרט את פשוטי-העם, ליראה" . התוצאה של טיעונים אלה היא שהדת — שבין סימני ההיכר שלה נמנים הניסים האלוהיים, הנבואה והטקסים הפולחניים — הומרה לתופעה שבבסיסה תכלית מעשית ומדינית . כלומר, 38 והדת נשענת על סיפורים שמעודדים יצירת הסדר החברתי הודות ליראת-שמים וציות זאת והיא אינה מעוגנת במחשבה פילוסופית . ראוי לציין כי הבנת הדת בצורה זו לא מורידה מחשיבותה כלל . ההפך הוא הנכון כי שפינוזה הדגיש את חשיבות האמונות האלה עבור 39 למרות ששפינוזה דחה ההמון שלא בקיא ברזי הפילוסופיה ושלא נוהג בהדרכת התבונה . את המיתוסים והסיפורים מאחר שאלה אינם מעוגנים ברציונליות, מדע ועובדתיות, הוא בכל זאת הכיר בחשיבותם בכינון משמעות וסדר . ולכן, מתגלה בפנינו השקפה דיכוטומית באשר 33 שפינוזה, שם . 34 Carlos Fraenkel, “Spinoza on Miracles and the Truth of the Bible”, Journal of the History of Ideas , 74 ( 2013 ) : p . 644 ; Michael LeBuffe, “The Doctrine of the Two Kingdoms : Miracles, Monotheism, and Reason in Spinoza”, British Journal for the History of Philosophy, 23 pp . 318 - 332 : ) 2015 ( 35 שפינוזה, מאמר תיאולוגי-מדיני , עמ' 65 - 66 36 שפינוזה, שם, עמ' 19 37 שפינוזה, שם, עמ' 72 38 . Willem Lemmens, “Spinoza on Ceremonial Observances and the Moral Function of Religion” Bijdragen , 71 ( 2010 ) : pp . 51 - 64 Susan James, “Creating Rational Understanding : Spinoza as a Social Epistemologist”, 39 Aristotelian Society Supplementary , 85 ( 2011 ) : pp . 181 - 199 . שפינוזה, מאמר תיאולוגי-מדיני , עמ' 161 ; ראה גם : Steven Frankel, “Spinoza’s Rejection of Maimonideanism”, Spinoza and Medieval Jewish Philosophy ( ed . Steven Nadler ) , Cambridge : Cambridge University Press, p . 84 2014,
|
|