|
|
עמוד:14
הבשורה על-פי ניטשה 14 ניטשה יוצרת מרחב עצום של אפשרויות להבנת דבריו המייצר לעתים פרשנויות הופכיות . קריאות חד-צדדיות המבקשות לצמצם או להתעלם מחלקים ניכרים בהגותו, פוגעות בהבנתה באופן רחב ושלם כפי שניטשה ביקש להבנותה . כיום ברור יותר ויותר כי ניטשה הוא הוגה רב-פנים שכתיבתו חולשת על שלל היבטיה של הפילוסופיה, כאשר נקודת הכובד בה היא ניסיונו לפענח את הפסיכולוגיה האנושית . שאיפתו של ניטשה היא לשחרר את האדם מכבליו המוסריים ואמונות השווא ולהובילו אל עבר האמת הפרטית העמוקה שלו ואל התפתחות אישית וכללית . מטרת חלקו השני של הספר ( פרקים 4 - 8 ) היא הצגת ניטשה כדמות המציעה הגות שלמה ולכידה . הקריאה הפרשנית האלטרנטיבית של הטקסט הניטשיאני מתאפשרת הודות למורכבות ולרב-רובדיות של הגותו . פרשנות רליגיוזית זו להגותו מסתמכת על אי עקביות של ניטשה ביחסו לרעיון הדת ולמושג האל, כמו גם על עידודו צורה חדשה של דתיות אישית, סימבוליסטית ואקסטטית . הדתיות של ניטשה כרוכה בהכרעה והתמסרות קיומית לרצון לעוצמה כעקרון-יסוד של המציאות, ולטרנספורמציה פסיכולוגית לעבר הדימוי הפנימי המבטא את הרצון לעוצמה . העל-אדם הצומח מתוך כך הוא ישות רליגיוזית השואפת להתאמה מרבית של עצמיותה, עד כדי ביטולה, לחוק המציאות . מצד אחד, המהלך נדמה מופרך נוכח הרדיקליות של ניטשה כלפי הדת והאלוהות ; מנגד, מדובר ברעיונות מוכרים וידועים במחקר זמן רב השבים ועולים בשנים האחרונות, רעיונות שניטשה עצמו הרהר בהם לא אחת . הקריאה בספר זה מסתמכת בעיקרה על רעיונותיו של הפסיכואנליטיקאי קארל גוסטב יונג, אחד מעמודי התווך של הפרשנות הרליגיוזית, לצד חיבור מתבקש לאקזיסטנציאליזם הדתי של הפילוסוף סרן קירקגור . בספרו הנודע כה אמר זרתוסטרא , ניטשה מאמץ עמדה רליגיוזית כלפי המציאות, מוותר על הרציונל, ומביא לכדי מימוש סיפורי-סימבולי את חזונו לאדם . נראה כי ניטשה מוכן להשליך כליל את מסקנותיו עד לספר זה, השונה מהותית מספריו הקודמים, למען צעד נוסף אל עבר האמת . הפרשנות שתוצע מבקשת לפייס בין הצדדים המתחרים בהגותו של ניטשה : מצד אחד, להנמיך את הלהבות של מתקפותיו למען האינדיבידואליזם והאתאיזם . מצד שני, להגביר את עוצמת לחישותיו בדבר טובת הכלל, חשיבות האחריות והחובה, אהבת החיים וטובת הזולת . סינתזה זו מהווה פרשנות מחודשת, נאו-ניטשיאנית, המגוננת על הגותו מפני ניסיונות השטחה וצמצומה להגות חד-ממדית, ומיישבת רבות מהסתירות הפנימיות שהיושר האינטלקטואלי אינו מאפשר לדחותן כליל . פרשנות זו מאפשרת להעמיד מודל אידיאלי ראוי של על-אדם אמוני ובוגר רוחנית .
|
|