|
|
עמוד:11
פ ת ח ד ב ר 11 אותנו שיהודי ארץ-ישראל בעת העתיקה לא האמינו במלאכים . יכול אדם לחיות במאה ה- 21 ולא להאמין במציאותם של שדים או מלאכים, אך היסטוריון של אמונות ודעות אינו רשאי לתאר את מושאי מחקרו בעבר כאילו הם היו כמוהו . ספר זה עוסק גם בשירה עברית עתיקה, כזו אשר כמעט ואינה מוכרת בציבור, מהסיבה הפשוטה שחוקרי השירה העברית הקדומה נתנו חילם לחקר הגניזה הרבה יותר מאשר לספרות ההיכלות . בנוסף, קנה המידה המאוחר לקביעת איכותה של השירה השפיע על הערכת-חסר של השירה הקדומה, וכך אירע ששירים עזי-ביטוי כמו 'האדרת והאמונה' תוארו באופן בלתי ראוי . חלק מהשירה העתיקה נוסדה על ברכיהם של מיסטיקאים כחלק מצפיית המרכבה, אך בעולם של תבונה ונאורות נחשבה תופעה זו כלא-היתה, ומחקר רציונליסטי סבר כי עיסוק בתעלומות הנפש אינו יכול לבאר תופעות היסטוריות ; ולא היא . ההתכחשות המחקרית מצאה את תאומתה האידיאולוגית ביהדות הנורמאטיבית, אשר כל דעה או פעולה שלא תאמה את האמת השלטת, קרי : ההלכה, הושתקה בדרך זו או אחרת, וכך אירע שהידע של האדם המודרני באשר לדעות ומעשים של יהודים בעת העתיקה, שגם כך היה מוגבל בהיקפו, צומצם עוד יותר לארבע אמות של הלכה . בספרי זה לא באתי להראות יהדות 'אחרת' אלא יהדות כפי שהיא משתקפת מן המקורות ללא כחל ושרק . בספרי זה אני דן לא-מעט בתפילות וברכות, וחובה להעיר כמה דברים ביחס לכך . במהלך השנים, מימיהם של התנאים ועד לתקופת הגאונים, עברה התפילה היהודית תהליך מתמשך של עיצוב . גאוני בבל, עליהם מיוסדים מנהגי התפילה של עם ישראל, דחו ברכות ותפילות אשר לא נחשבו נאותות בעיניהם, כך שהתפילה היהודית המאוחרת לא בהכרח משקפת את כל האמונות והדעות של בני העת העתיקה . בה בשעה, תפילות שונות הצליחו לשרוד מאות שנים לאחר 'הכחדתן', כפי שהתברר מן הגניזה, ומנהגים אחרים שרדו במנהגי תימן . על מנת להכיר אמונות ודעות של יהודים בעת העתיקה אין זה מספיק להסתמך על המקורות שזכו לאישור הלכתי, בבחינת 'כזה ראה וקדש', אלא יש להכיר את מגוון הדעות והתפילות, גם אלו שלא זכו להתקבל בתקופה מאוחרת יותר . והנה, ספרות ההיכלות שימרה על תפילות וברכות מן העידן הקדם-פורמטיבי של התפילה, ובשל כך ניתן להיעזר בספרות ההיכלות על מנת לעמוד לא רק על תולדות התפילה, אלא גם על אמונות אשר לימים ייקראו מיסטיות ומגיות במקרה הטוב, או כפירה במקרה הרע ( האמונה באל גשמי ) . ספר זה הוא אינטרדיסציפלינרי באופיו, כך שהקורא יכול לקרוא בנשימה אחת תיאור של הלכה, מיסטיקה, מגיה ושירה, ואולי אף לטעון כלפי על שאני מערב מין בשאינו מינו . ואולם, האמת היא הפוכה לגמרי ; האנשים בעת העתיקה עסקו בכל הנושאים הללו בו-זמנית, ורק בשל התהוות שיטות המחקר האקדמיות המודרניות התפצלו העיסוקים לתחומי-משנה שונים . לדוגמה, המחקר המודרני נוטה לקטלג את המכשף במסגרת אחת, את המיסטיקן במסגרת אחרת, ואת איש ההלכה במסגרת שלישית, כאשר במציאות ההיסטורית האנשים, מושאי המחקר המודרני, לא ידעו שהם עוברים מקטגוריה אחת לאחרת . לעתים איש ההלכה עסק במגיה, צפה במרכבה ושר שירים בהם התעלתה נשמתו לגובהי מרומים, אך בשל התפתחות המחקר, מצד אחד, והתעלמותו מחלק מן התופעות, מצד שני, נדמה לקורא כי התיאור המחקרי המודרני מתייחס לאנשים שונים . כללו של דבר, ספר זה מורכב
|
|