אֵֵין מָָקוֹם לִִשְְׁנֵֵי חֲֲלוֹמוֹת בַַּחֲֲדַַר שֵֵׁנָָה אֶֶחָָד?: אתגר כינונה של חברה משותפת יהודית וערבית במדינת ישראל

עמוד:11

אבי שגיא הלך לעולמו במפתיע ערב הורדת הספר לדפוס . אנו עדיין מבכים את מותו של פילוסוף מבריק, תלמיד חכם, מורה נדיב, שותף לדרך, וחבר אישי שלנו . במאמרו האחרון שפורסם באתר מכון הרטמן, הציב בפנינו את השאלה החשובה ביותר בימים אלו : "האם נבחר בברית האנושית ? " . במאמר הוא הראה כיצד ניתן לטוות חוטים עדינים של קשר ללא מגבלות פוליטיות, גיאוגרפיות ואתניות, גם עם פלסטינים בעזה הנתפסים בקרב רבים בציבור הישראלי כאויב . אבי הציע כי ברית האנושיות "איננה מוחקת את ההבדלים, היא קודמת להם . ומתוך ראשוניות זו עשויים להיפתח מחדש שערי הלב [ . . . ] שכן כולנו שותפים לפגיעות האנושית, למוות ולתקווה" . בתווך שבין כניעה למציאות אלימה המוחקת את האנושיות של הזולת ומאפשרת פגיעה בו, לבין המאבק על כבוד האדם, בחר אבי — בניגוד לרוח התקופה ובשונה מאינטלקטואלים אחרים שבחרו לסכור את פיהם — בהתייצבות אנושית ומוסרית . גם ספר זה, המבקש לפנות מקום לחלומות השונים של אזרחי ישראל היהודים והערבים-פלסטינים, הוא ביטוי לאומץ הציבורי שהפגין אבי ולאמונתו העמוקה באפשרות הניצבת בפנינו לדחות פרשנות של חשד ולכונן חברה המושתתת על אמון . זאת, מבלי לטשטש, להשטיח או לרדד ולו לרגע את הקונפליקטים העמוקים והמורכבים שבין הקבוצות . שאול טשרניחובסקי חתם את שירו "אני מאמין" במילים "אָז שִׁיר חָדָשׁ יָשִׁיר מְשׁוֹרֵר, לְיֹפִי וְנִשְׂגָּב לִבּוֹ עֵר ; לוֹ, לַצָּעִיר, מֵעַל קִבְרִי פְּרָחִים יִלְקְטוּלַזֵּר" . מי ייתן וכולנו נלקט את הירושה ההומניסטית של אבי, הפרחים שהותיר לנו לפני שפרחה נשמתו, לזֵר ; זר שישיב לנו, דווקא מתוך השבר והתהום, את האמונה באדם ובברית האנושיות . רנא פאהום ועודד רון

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא