|
|
עמוד:13
שמיים ריקים ממלאכים 13 בתחילת השנה המורה שלי לתנ"ך עשתה סבב בכיתה ושאלה כל אחד אם הוא מאמין באלוהים או לא הייתי היחידה בכיתה שאמרה שלא, ומאז המורה הפסיקה להתייחס אלי ב"מסע ישראלי" מביאים את התלמידים לכותל המערבי להתפלל, ומה שקורה זה שיש לחץ מטורף על כל התלמידים לשמור שבת במהלך הסוף שבוע רוב התלמידים נכנעים, כדי לא להרגיש שונים רוב הילדים בכיתה שלי אמרו בסיכום המסע שהם התקרבו ליהדות וינסו לשמור שבת המקור של העם שלנו זה השואה ומלחמת העצמאות, ולא הכותל המערבי בסוף השנה נסענו לירושלים, לסיור ל- 50 שנים לאיחוד העיר דיברו איתנו על כמה הכותל חשוב ליהודים, אבל לא הזכירו בכלל את מי ששחרר אותו דיברו על קבר דוד אבל לא על גבעת התחמושת בדוגמאות הללו ניכרת ההתייחסות החיובית של הכותבים ליהדותם הלאומית או האתנית והתייחסותם השלילית ליהדות כאשר היא מוצגת כדת אולם, כפי שנראה, הלאומיות, האתניות והדת אחוזות זו בזו ומשמשות זו את זו תוך פיצולן 13 דוגמה טובה היא הביקורת החילונית ( המוצדקת ) על מקרה הקיצון של מח"ט גבעתי עופר וינטר, שהורה על ירי נקמה בעזה שהסתיים במותם של כמעט מאתיים אזרחים פלסטינים המבקרים החילונים מייחסים זאת בעיקר לדת ולתיאולוגיה ומטשטשים את העובדה שכל שרי צבאות ישראל לדורותיהם הפעילו אלימות ריבונית תיאולוגית, גם מי שנחשבו חילונים גמורים – משה דיין, מרדכי גור, רחבעם זאבי ואריאל שרון טיהור דומה של הציונות האלימה מן התיאולוגיה עולה גם מדבריו של פרומן : בשנה האחרונה גיליתי מחדש את זהותי החילונית בשנה שנתיים האחרונות אני חש כיצד הזהות הציונית שלי שבה ומתחזקת ; עולה בי הצורך להגדיר את עצמי גם כישראלי וגם כציוני כיצד זה קרה ? פשוט נחשפתי לאחרונה ביתר שאת לניסיון הציוני הדתי לנכס לא רק את הציונות העכשווית, אלא גם את ההיסטוריה הציונית, הניסיון לשנות את הנראטיב הציוני ולהפכו לאחר 13 ראו למשל חנן חבר, בכוח האל : תיאולוגיה ופוליטיקה בספרות העברית המודרנית , מכון ון ליר בירושלים והקיבוץ המאוחד, 2013
|
|