|
|
עמוד:9
התרגום כהמשך המלחמה בדרכים אחרות 9 התובעת מבקשת לקבוע מסמרות בתורת השירה, ומתעמקת בחריצות יוצאת דופן בהבדלים בין פרוזה, פואטיקה, פיגורה מילולית, שירה נאמנה ושירה חקיינית התובעת טוענת שדארין טאטור אינה משוררת, אפילו אם אין זה לה השיר הראשון בערבית, ואף שנכתב באלמנט קצבי עם שורות קצרות החוזרות על עצמן אם טאטור היא משוררת, המשפט הוא פארסה מפני שבמדינה דמוקרטית אין מביאים משוררת לבית המשפט קמעה קמעה מתחילה התובעת להבין שלפניה ניצב פרופסור שמאלני היא נדרכת כאשר קלדרון מסביר שהשיר נכתב בסוגה המקובלת בשירה הלאומית הפלסטינית ואלפים כמותו מצויים על מדפי הספרים בערבית, כמו גם שיש להם מקבילים במסורת של כל שירה לאומית, לרבות הציונות מבחינת התובעת, יצא המרצע מהשק, שלא לדבר על המשפט הבא של העד : "אין גורם סמכותי שקובע מהו שיר" תובעת : אתה נוהג להשתתף בערבים ספרותיים ואף השתתפת באירוע אחד ששם העלית לדיון את הפרסום שלנו להיום ( 16 7 28 ) – אירוע בבית הסופר בתל אביב באירוע שנקרא "שירה בצל הטרור" [ ] תובעת : כלומר אתה לא מתיימר להציג עצמך כעד אובייקטיבי אולם עדיין, לפני התובעת עמדה המשימה להוכיח שהמילה "שהיד" בעברית מתורגמת ל"טרוריסט" חשוב לציין שהעברית אינה מייחסת למילה "שהיד" ( شهيد ) את המשמעות המיוחסת למקור הנוצרי של ה"שהיד" – "מרטיר", או את משמעות המושג היהודי של מוות על קידוש השם במקורות היהודיים, לדוגמה בספר איוב, מופיעה מקבילה למילה "שהיד" בדמות המילה "סהדא", כמו במשפט אצל חז"ל "סָהֲדִי ב�ַמ�ְרוֹמִים" ( במשמעות : אלוהים עדי ) ; אולם בעברית העכשווית המילה שמורה לטרוריסטים או למחבלים מתאבדים התובעת אינה מבינה ערבית והיא מבקשת ממתרגם מטעם התביעה לעלות לדוכן מפני שלא הצליחה לקרוא את הטקסט בעצמה העד, גבר פלסטיני מבוגר המשרת שלושים שנה במשטרת נצרת, מעין דרגומן חסר הכשרה, שרוי במבוכה בפעם הראשונה בחייו נתבקש לתרגם טקסט לעברית, שפה שאינו מצוי ברזיה הוא
|
|