|
|
עמוד:12
מלבּר ומלגו 12 דחייה של ה"פוליטי" בתור חיים של חירות ואחריות . כך הוא, אגב, לא רקב : הןבישראל אלא גם בארצות אחרות שבהן יש קהילות אורתודוכסיות ממלאות איזה מינימום של מטלות אזרחיות, אך לא באמת שותפות ציונים-ולא"שוללי הגלות" למיניהם, ציונים . לסולידריות האזרחית הכללית , חשבו שה"גלותיות" היא זרות וניכור מרצון כלפי המציאותכאחד יש אפילו הרואיםהפוליטית הממשית של ארצות מושבם של הגולים . האב של האנטישמיות . -ב"אנורמליות" זו ) א . ב . יהושע למשל ( את סיבת וניברסליסטיות, משונות יותרהמחפשים בכל מיני פרשנויות אמאידך, יש "תיקון עולם" היא נוסחה חביבה – ומשונות פחות, של המסורת היהודית הצדקה לשלילת שלילת הגולה הציונית – עליהם במיוחד לאחרונה ,ולדיאספוריזם חדש / ישן . כך או כך, מנקודת המבט של האורתודוכסיה ובה ניתן להעביר את ההמתנה לבואו שלהיא הגלות הנוחה ביותרישראל : לצד השחרור מן הנשיאה בנטל שמטילים החייםהמשיח בנעימים תלמידיהם של קוק האב והבן לאהפוליטיים, נהנים החרדים מכל הזכויות . טובים יותר, והם ואפילו מסוכנים מהראשונים . הם מתיימרים להיות ציונים ת" ) כפי שאכנה זאת בהמשך ( שלהםציונו-יותר מן החילונים, אך ה"היפר ציונות מזו של החרדים . -היא לא פחות אנטי הראי"ה קוק היה בעל תפיסה דיאלקטית . את החילוניות ראה כ"מומנט" היסטורי-טבעי ועל-בתוך תהליך על – שלילה זמנית של הקיום הדתי – אחד ת,שבו עושה עם ישראל את דרכו האיטית והמפרכת, עתירת הסבל והקורבנו אל מהותו וייעודו האמיתיים והאלוהיים ואל ה"גאולה" . על פי דיאלקטיקה אלוקית זו הציונות, ובעיקר החלוצים שהרב קוק אהב, הם רק כלים בתהליך מעבר להם, והחברה שהם מייסדים היא חילונית רקיםמצויוטעמושמהותו נו",בפועל היא "ראשית צמיחת גאולתומכל מקום רק לפי שעה . לכאורה ואם החילוניםגם אם אין נושאיו של התהליך מבינים את משמעות פועלם . מתקיים כאן מהמסרבים לקבל על עצמם את תפקיד המכשיר הגאולי, הרי ש שניתן לתארו כמאבק הרמנויטי על סמכות הפירוש : האם צודק הרב קוק באמרו שמהותה הנסתרת, אך ה"אמיתית", של החילוניות היהודית היא ת אלוקית, כלומר דתית ; או שמא צודקים החלוצים החילוניים, שרואיםמהו הקודש האחרים, כיצירתו-הדת היהודית, את התנ"ך ואת כתביאת ושקיומו או "מהותו" אינם מותניםעם שחי בהיסטוריההתרבותית של אין שום תפקידאחרת,היסטורית-להשגחה, או לאיזו ישות עלבקבלתם .
|
|