|
|
עמוד:14
14 ההפוגה רגילים לו זה זמן רב . את הדרגש בחדר שלנו של שׁוֹמוֹדי המת תפס מיד טילֶה הזקן, לזוועתם הגלויה של שני שותפי הצרפתים . טילֶה, ככל שידעתי אז, היה "משולש אדום", כלומר אסיר פוליטי גרמני, והיה אחד מוותיקי הלאגר ; בתור כזה השתייך בזכות לאצולת המחנה, לא עבד בעבודת כפיים ( לפחות לא בשנים האחרונות ) , וקיבל מוצרי מזון ובגדים מהבית . מאותן סיבות עצמן היו הפוליטיים הגרמנים רק לעתים נדירות ביותר אורחי המרפאה, וחוץ מזה גם נהנו בה מכל-מיני זכויות יתר : בראש ובראשונה, להינצל מהסלקציות . מאחר שברגע השחרור הוא היה הגרמני היחיד, הטילו עליו האֶס-אֶס הבורחים את תפקיד הקאפו של בלוק ,20 הבלוק שאליו השתייכו, מלבד חדר החולים המידבקים שלנו, גם אגפי השחפת והדיזנטריה . מאחר שהיה גרמני, התייחס בכובד ראש למינוי הארעי הזה . בעשרת הימים שהפרידו בין עזיבת האֶס-אֶס להגעת הרוסים, בשעה שכל אחד לחם את הקרב האחרון שלו נגד הרעב, הכפור והמחלה, ערך טילֶה ביקורות קפדניות של אחוזתו החדשה, בדק את מצב הרצפות והמֶסטינגים, ואת מספר השמיכות ( אחת לכל שוהה, לא משנה אם חי או מת ) . באחד מביקוריו בחדרנו אפילו שיבח את ארתור על הסדר והניקיון שידע לשמור ; ארתור, שלא הבין גרמנית, ופחות מכך את הדיאלקט הסקסוני של טילֶה, ענה לו " vieux dégoûtant " וגם 2 ואף-על-פי-כן, מאותו יום והלאה, תוך ניצול " putain de boche " ; ברור לרעה של סמכותו, אימץ לעצמו טילֶה את ההרגל להגיע מדי ערב לחדרנו כדי להשתמש בדלי עם המושב שהותקן בו : היחיד בכל המחנה שתוחזק באופן סדיר, והיחיד שהיה ממוקם קרוב לתנור . עד אותו יום היה טילֶה הזקן זר מבחינתי, ולכן אויב ; ונוסף לכך היה בעל שררה, ולכן אויב מסוכן . בעבור אנשים כמוני, כלומר בעבור כלל הלאגר, לא היו דקויות אחרות : במשך כל השנה הארוכה מאוד 2 צרפתית : "מגעיל זקן", "זונה של גרמנים" .
|
|