|
|
עמוד:14
14 הבית הפילוסופי הזו נשמעת דומה במידת מה, וקשורה בהכרח, לשאלה על המשמעות של היות בבית . הקשר בין היות בבית לבין שאלת הזהות עומד במרכז מאמרה של אנבל הרצוג , "הבית הריבוני של ז'אק דרידה" : האם אפשר להיות באופן מוחלט בבית ? האם אין אנו שונים ממה שאנחנו אמורים להיות ובכך גם מנוכרים מעצמנו וממה שנקרא הבית ? על ידי ההצבעה על דבר קיומה של אחרוּת בכל זהות, ולכן גם בתפיסתנו את מושג הבית, דרידה מפרק את מושג הבית ואיתו את מה שהוא מכנה "המטפיזיקה של היות", של הנוכחות . הרצוג עוסקת בניתוח המשמעויות הפוליטיות והאתיות הכרוכות בדקונסטרוקציה של מושג הבית . היא גורסת שבטענה בדבר היות בבית כרוכה טענה לסוג מסוים של כוח אשר דרידה מכנה "ריבונות" . הרצוג בוחנת את משמעותה של ריבונות זו כלפי חוץ — מצד אחד על ידי העימות שלה עם מושג האזרחות, המחייב פתיחות לאחרוּת, ומצד שני באמצעות חקירה פנימית של המושג, שאוכל או הורס את עצמו מבפנים, ושמתלווה להרגשה של היות בבית, מה שמאפשר דיון בשאלת הקולוניאליזם והשלכותיו . במובן הזה הרצוג מוצאת קשר אינהרנטי עמוק בין המושגים זהות, ביתיות וריבונות ומציעה ביקורת על שלושתם . בכך היא מרחיבה את המהלך שוולטר בנימין התחיל בו ומזמינה אותנו לחשוב עליהם מחדש . מאמרי בספר, "בית . ביקורת . גלות : הרהורים בעקבות אדוארד סעיד", מציג את תפיסתו הגלותית של אדוארד סעיד הן במכלול כתיבתו והן ביחס לכתיבתם של הוגים אחרים . סעיד הפלסטיני, שחי כל חייו כגולה בעיר ניו יורק, פיתח את הגלות כאתיקה מזן מסוים ובאמצעותה ביקר הן את האתיקה של זהות אישית והן את האתיקה של זהות קולקטיבית נוסח הלאומיות . המאמר מראה כיצד ביקורת הזהות והפוליטיקה של זהויות, לרבות זהות לאומית, מתחברת לשאלת הביקורת ולשאלת הגלות, וכיצד כל זה מתקשר לתפקידו של האינטלקטואל, אשר נדרש לריחוק מסוים כדי לאפשר את הממד הביקורתי הנחוץ לעבודתו ולתפקידו . סעיד התייחד בכך שהוא פיתח אתיקה כזאת בזמן שהוא חי בגלות, הכיר מקרוב את הכאב הכרוך בחיי הגלות ובעקירה מנוף הילדות, ונלחם על זכות השיבה של עמו למולדתו ואף על זכותו להגדרה עצמית . מתח זה — בין המאבק הפוליטי לשיבה ולהגדרה עצמית לאומית ובין חיבוק מושג הגלות — פותח פתח לעיון מקרוב במשנתו של סעיד ומאפשר הארה של צדדים שונים בהגותו ובפעילותו . המאמר משווה בין סעיד לבין המשורר
|
|