|
|
עמוד:13
13 מבוא | ראיף זריק גם פוליטיקה חילונית מובהקת . פוליטיקה חילונית ההופכת למוניסטית על ידי דחיקת האלוהים פנימה אל תוך העולם — אל תוך ה"בית" — יכולה להפוך בעצמה לטוטליטרית . מאמרו של גלילי שחר "על הסף : ולטר בנימין, הפילוסופיה, השאלה היהודית-גרמנית" מתחקה על יצירותיו של ולטר בנימין, אשר מסמנות לטענתו "את התשתית המיתולוגית של התרבות בת זמנו ופוערות את המשקעים העמוקים של המסורת הדתית הטבועה בתבניות החילוניות של המודרנה" . שחר עוזב את הבית ההגליאני ובוחר לעמוד דווקא על מפתן הבית, בחדר המדרגות, ובכל מיני מקומות שאינם בתוך הבית ממש . המאמר עוקב אחר דמויות ודימויים בכתביו של בנימין הקשורים לשוליוּת, לעמידה על הסף — כגון המשוטט, הנווד, איש הזאבים, צלצול בפעמון הבית, שוטטות במעברים, עמידה בפתח — ומנסה לחלץ מהם את יחסו של בנימין לפילוסופיה ולמודרנה . בהקשר הזה כותב שחר כי "כתביו של ולטר בנימין מסמנים לנו מתודה, דרך לחשוב, דרך לנסח את שאלת האדם וזיקתו לעולם, וכל זאת מתוך נסיגה אל מצבי הסף והלימוד של מעברים, גבולות ומרחבים לימינליים . צורות החיים מתגלות דווקא שם — בכניסות, אל מול השערים, לפני הדלתות, במבואות" . עוד הוא מוסיף ומתאר את בנימין בתור "הזר העומד בפתח [ ה ] מערער את השלווה הכוזבת של המשפחה הבורגנית" . מכאן מבקש שחר לערער על תפקידה של הפילוסופיה בכלל . הפילוסופיה מבטיחה בית לאדם, אבל בנימין — כמו ריינר מריה רילקה — אינו נופל בקסמה של ההבטחה הזו ותחת זאת הוא מאמץ את התובנה שלאדם אין מנוחה על הארץ, התובנה של האַל-ביתיות . בהקשר הזה אפשר לזהות אצל בנימין את נקודת המבט של קורבנותיה של ההיסטוריה, את אלה ששילמו את המחיר כדי שהדיאלקטיקה תסתדר ותזהר באור יקרות . ברור שבנימין — בקריאתו של שחר — מתעקש על החריג, על הפליט, על הזר, אלה שהנרטיב ההיסטורי בדבר הקִדמה המתמשכת מדלג עליהם . אצל בנימין ביקורת הבית הופכת אפוא לביקורת על נרטיב הקִדמה בכללותו, הגורם לאנשים מסוימים להרגיש בבית בהיסטוריה רק בזכות העובדה שאחרים סולקו מהיסטוריה זו . כך מתלכדות להן הביקורות על הממד הגיאוגרפי ועל הממד ההיסטורי של הבית . נושא הזהות העסיק את ז'אק דרידה במשך כל חייו, ובמוקד כתיבתו עמדה השאלה הבסיסית על המשמעות של היות דבר מסוים מה שהוא . השאלה
|
|