|
|
עמוד:12
12 הבית הפילוסופי כששני הכותבים מגיעים לדיון בפילוסופיה הפוליטית של הגל ובתפיסת המדינה שלו, הם מסבירים כי המדינה ההגליאנית היא מדינה שאמורה להיות "בית לאזרחיה" — דהיינו שאזרחיה לא ירגישו בה מנוכרים ושמוסדותיה יבטאו אותם . אבל ברור שהבנה כזו של המדינה מערערת על ההבחנה בין בית פרטי ומשפחה ובין בית לאומי . דימוי כזה יכול להזמין מחשבה — לא בהכרח נכונה — שהמדינה ההגליאנית בנויה על זהות ועל קשרי דם . אכן, הגל נתפס לעיתים כהוגה זהותי שעומד מאחורי מדינת הלאום המודרנית, אם כי אפשר באותה המידה לטעון שהגל הוא הפילוסוף המובהק של השוני . מכל מקום, בחלק ניכר מכתיבתם של שאר הפילוסופים שיוזכרו להלן אפשר לראות ניסיון להיחלץ מהבית שבנה הגל ולחמוק ממנו בצורה זו או אחרת . המאמר של כריסטוף שמידט , "היינריך היינה : בחיפוש אחר המולדת בין מהפכה לאמונה", סוקר את הדרך שבה היינה ניסה לחלץ את עצמו מהמסגרת ההגליאנית האבסולוטית החילונית . אומנם היינה הסכים עם התפיסה של הגל שלפיה האידיאה של החירות היא תכליתה האמיתית של ההיסטוריה ; אבל הוא נשאר מסויג וספקן באשר למסקנה השיטתית של הגל, שקבעה כי תכלית זו היא תוצאה בלתי נמנעת של תהליך דיאלקטי היסטורי הכרחי, מעין מימוש חילוני ארצי של אסכטולוגיה דתית ומיזוג בין האדם לבין האל . שמידט מצביע על הדרך שבה היינה מייצר לעצמו מרחב של התנגדות לאבסולוטיזם ההגליאני באמצעות הצעת שינוי בשלושה ממדים : שינוי בממד האסתטי-פואטי, אשר משמר את האירוניה של האני הסינגולרי שאמור לחמוק מכנפיה הפרוסות של הדיאלקטיקה החובקת כול ; התנגדות לממד הפוליטי-פילוסופי, אשר שימר את דמות האל בדמות המדינה הלאומית ברגע אחד ובדמות המהפכה הקומוניסטית ברגע אחר ; ולבסוף שינוי בממד התיאולוגי על ידי חזרה לאל אישי מתוך דחיית התיאולוגיה החילונית, אשר חוטאת בשניים : מזהה את האדם עם האל ובכך מוחקת את ההבדל ביניהם, ומבטלת את ההבדל בין אדם לאדם . דומני כי בהקשר הזה אפשר לזהות את המוטיב של הבית בדיאלקטיקה של הגל, אשר לכאורה אינה משאירה דבר מחוצה לה, ומכאן היומרה האבסולוטית שלה . הרוח ההגליאנית, המנכסת את הכול לתוכניות ההיסטוריות שלה, אינה משאירה לכאורה שום "חוץ" . מאמציו של היינה — על פי שמידט — נראים כמאמץ לברוח מן הבית שבנה הגל . חשיבות מאמרו של שמידט בהקשר הזה היא ביכולתו להצביע על הסכנה הנשקפת מכל פוליטיקה שמרגישה בבית,
|
|