הטעות האופטית היהודית

עמוד:13

12 # כסלו תשע"ט דצמבר 2018 13 מפה ׳ימנית׳ אך בפועל מצויה הרחק שמאלה מהמקובל בארצות שאליהן אנו רגילים להיות מושווים . כך למשל, העיקרון הציוני של מדינת לאום ליברלית, שכונן את התשתית החוקתית של מדינה ׳יהודית ודמוקרטית׳, יכול, באופן תיאורטי, להיות מאותגר מימין ( בחתירה למדינת לאום ׳טהורה׳ ולביטול זכויות מיעוטים ) או משמאל ( בחתירה למדינת כל אזרחיה ) . אך לא כן בפועל . בכנסת ישראל של העשורים האחרונים יש לא מעט חברי כנסת הקוראים תיגר על עיקרון זה משמאל, בצורה מודעת, עקרונית ואידיאולוגית – אך קשה למצוא בה חברי כנסת הקוראים תיגר על עיקרון זה מימין . אלא שאותה רגישות גבוהה גורמת גם לעיוות השיח של המסתכלים על הנעשה בארץ, מכאן או מעבר לים : כאשר כמעט כל המפה מצויה באגף הליברלי, מי שנמצא בצד השמרני נצבע בצבעי ״ימין לאומני״ עזים, גם אם כל השוואה בינו ובין מה שמכונה בעמים אחרים ימין לאומני היא קלושה ביותר . אכן, היהודים בישראל, המתמודדים עם אתגר הריבונות ומבקשים לכונן כאן מדינת לאום לעם הקוסמופוליטי הזה, נדרשים לאמץ מידה של לאומיות ואינם יכולים להישאר בקוטב הקוסמופוליטי הבלעדי שהוא נחלת אחיהם שבגולה ; אבל בין הלאומיות העדינה הזו לבין ״הגל הלאומני״ שמדברים בו פעורה תהום . * השיח בארץ ימשיך ככל הנראה להשתמש במונחים מושאלים והיסטריים, שאין להם דבר עם המציאות הממשית . לדבר על משטרת מחשבות כשהמדינה מסייגת ( מעט מדי ומאוחר מדי ) את המימון הלאומי לאמנות אנטי-לאומית ; להציג את ראש הממשלה הנבחר, התלוי בקואליציות ונעדר כל כוח חוקתי, כאיזה קיסר ; לקונן על חברה אלימה, שסועה וגזענית כאשר מתנהלת כאן חברה תוססת, דמוקרטית וסולידרית ( כן ! ) ; לראות בהגבלה ההכרחית של כוחו של בית המשפט את ״חורבן הדמוקרטיה״ ולדבר על כוחנות ולאומנות בחברה שנעשתה כמעט אדישה לתוקפנות המופנית כלפיה ; וכמובן להעמיד בשורה אחת את ארדואן ונתניהו עם טראמפ ואורבן ובולסונרו . אכן, כל המנהיגים הללו לא מאמצים את השפה של השמאל הפרוגרסיבי, אבל בזה מסתיים הדמיון : בנימין נתניהו, כמו כל מנהיג ישראלי, ניצב הרחק מהשיח הלאומני והאנטי-ליברלי . כה רחוק, עד כי כמעט אין הוא יכול להעלות שיח כזה על הדעת . חרדה גדולה חרדים יהודים יקרים בגולה על אובדן מולדתם, או על אובדן הזדהותם הערכית איתה . כי השיח המוגזם, המופקר, השקרי המתנהל כאן מחלחל גם אליהם, והם מאמינים בו . הם טועים לחשוב שמה שמכונה שם ימין ולאומנות הוא מה שמכונה כך כאן, ושבאמת כביכול נולד כאן יהודי חדש, גאה ואכזר . בן שיחי בדיון מול היהודים באיסטנבול היה אברום בורג, לשעבר יו״ר הסוכנות ויו״ר הכנסת, לשעבר ציוני ולשעבר מאמין . בורג, איש רהוט שיחה וחכם, איבד את שלוותו כשתיאר את חוק הלאום ככזה המבקש ״לשלול מהמיעוטים בישראל את מעט הזכויות שעוד יש להם״, ונשא נאום חוצב להבות, באנגלית נהדרת, על כך שיהודי המחובר למורשת ההיסטורית שלו אינו יכול לתת את ידו לזוועה הזו . הקהל, חלק מקהילה בה איש אינו מעז לחבוש כיפה ברחוב, יודע היטב

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא