הטעות האופטית היהודית

עמוד:11

12 # כסלו תשע"ט דצמבר 2018 11 דגלי לאום אדירי ממדים . הסתכלתי וגיחכתי . התקשיתי אפילו לדמיין לרגע את המחשבה על דגלי ישראל כאלה, או אפילו אחד, גדול ונפוח-לאומיות, בשערי הכניסה של המקבילה הישראלית, הלא היא אוניברסיטת תל-אביב . גם לא בשערי האוניברסיטה העברית או אוניברסיטת בן-גוריון שבה אני לומד . לא, לא בגלל ׳השמאלנים׳ שלא ייתנו, אלא בגלל כולנו, הישראלים . אכן, היו כמה שנים שבהן ניסינו את כוחנו בתרגול לאומיות נוסח-הגויים : הרבה דגלים, מצעדים צבאיים, הערצת מנהיגים . זה עבר לנו מהר . אבל אפילו אז, אגב, מדינת הלאום היהודית הייתה רחוקה, רחוקה שנות אור, מלאומנות מהסוג המוכר בגילויי ׳עליונות לבנה׳ במערב . * הקלישאה אומרת שבני אדם אינם לומדים מן ההיסטוריה, ושמשום כך הם נידונים לחזרתה על עצמה . אך אין פירוש הדבר שהם לא מנסים ללמוד ממנה . למעשה, הרבה מאוד מההתנהלות שלנו, בוודאי במישורים הציבוריים והפוליטיים, נשענת על לקחים או לקחי-דמה מהתרחשויות היסטוריות, על מסקנות שנחתמו בדם או בשגשוג, על ״זיהוי תהליכים״ ועל השוואה מתמדת בין הסוגיות הניצבות לפתחנו ובין מקומות אחרים וזמנים אחרים, מתוך הנחה שדרכיה של ההיסטוריה ונתיבותיה של האנושות חד הם . אך הכול תלוי בדיוק : אפשר ללמוד מברווז על ברווז, אך קשה ללמוד ממנו על דוכיפת או על חסידה, קל וחומר על צב ים . והשאלה הזו, אם ההשוואה אפשרית או מדויקת, היא אחת השאלות העומדות בבסיס שתי אינטואיציות סותרות . האחת תופסת שישראל – ובכך אני מכוון הן לעם היהודי הן למדינת ישראל – היא ביסודו של דבר ככל הגויים ; מדינת ישראל מתנהלת באותם נתיבים היסטוריים שמדינות אחרות מתנהלות בהם, ועליה להפיק לקחים ישירים מניסיונם של עמים אחרים . לעומת זאת, האינטואיציה הבסיסית המתחרה מאמינה כי ישראל הוא ״עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב״ ( כלומר, אין הוא נחשב, ״נספר״ בלשון הדיבור כיום, כאחד העמים ) : לעם היהודי יש נתיב היסטורי משלו, שליחות משלו, ובעיות משלו – ואין, למעשה, בסיס להשוואה . אך כשם שתפיסה מהותנית של ייחוד מעלימה מן העין את ההקבלות המתבקשות, ומקשה על התנהלות מפוכחת בהיסטוריה הממשית, כך תפיסה מהותנית של אי-ייחוד – כלומר התעקשות חדורת אידיאולוגיה על כך ש״ככל העמים בית ישראל״, תהיינה העובדות ההיסטוריות אשר תהיינה – מעלימה הבדלים, לעיתים הבדלים מכריעים המשנים את התמונה כולה . כך הדבר באשר ללאומיות . הרגש הלאומי והתודעה הלאומית על כל נגזרותיהם קיימים בעם היהודי כפי שהם קיימים בעמים רבים אחרים ; כוחות העשויים להביא הרבה ברכה וגם, כפי שאוהבים להדגיש בעשורים האחרונים, להביא קללה . אך לא נכון להעתיק את הדיון על לאומיות מהשיח הכללי במערב אל ישראל, בלי להיות ערים להבדלים שבין הלאומיות היהודית ללאומיות של עמים רבים אחרים . הלאומיות, ובוודאי הלאומנות, אינה המודוס הטבעי לעם היהודי, שבתרבותו, בהיסטוריה שלו ובספרות שלו מתקיים יסוד קוסמופוליטי חזק מאוד . היסוד הזה חזק

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא