|
|
עמוד:12
12 ק ר ו ש ב א יו / ת י ד ו ה י ה ת י ט פ ו א ה ת ו ע ט ה כל כך, שבמצבים וזמנים רבים הוא משתיק את הלאומיות שלנו מכול וכול, קובר אותה במעמקי ההדחקה ; ובמצבים אחרים, הוא מאפשר לה להתבטא יפה – אך בעדינות ובמשורה, כמעט תמיד במרחק בטוח ממחוזות הלאומנות . ודאי יהיו כאלה שיפטרו מיד את הטענה הזו, על קיומו של יסוד קוסמופוליטי עמוק, כטענה מהותנית מופרכת, ואני כבר רואה אותם רצים ללקט גילויי לאומנות ישראלית כדי להראות שככל הגויים בית ישראל . רגע . לא טענתי כאן טענה מהותנית אלא טענה היסטורית, תרבותית ופוליטית פשוטה ; התעלמות ממנה יכולה לבוא רק מתוך איזו אמונה עקרונית, מקודשת, שלא ייתכנו הבדלים בין עמים . ואולי גם מהמחשבה שאין בכלל דבר כזה, עם . כמו כל התעלמות, היא יוצרת שטחים מתים בתמונת המציאות . תרבותו של עם מתעצבת מניסיונו ההיסטורי ומונחלת מדור לדור – לאו דווקא מדעת – בראש ובראשונה באמצעות השפה הייחודית לו, על מטעניה ומקורותיה . אין צורך בתפיסה רומנטית של ׳רוח העם׳ כדי להבין שאדם הוא ( גם ) תבנית נוף מולדתו, תבנית שפת אמו, ושיקוף של הנורמות והאתוסים של התרבות שהוא גדל אל תוכה . והסיפור היהודי הוא סיפור שהאוניברסליות טבועה בו מן הראשית . סיפור שבו דמות האב הגדולה שלנו, אברהם, מופיעה על רקעי עולם שהופרד ללאומים עם בשורה של ״ונברכו בך כל משפחות האדמה״ ; סיפור שבו משננים מדור לדור כי לא עם אוטוכטוני אנו, אלא בני רועי צאן שנעשו לעם בארץ זרה, עם של משועבדים היוצאים מעבדות לחירות, עם שכינונו החוקתי היה במדבר חסר הריבונות . אל חוויית הגלות הראשונה והמכוננת, של מצרים, הצטרפה חוויית הגלות הארוכה מאוד, הקיומית, שטבועה בנשמתו של העם היהודי כפי שהוא מוכר לנו מן העת החדשה . וכשם שהחוויה הראשונה תובעת מאתנו את הרגישות לגר, כך החוויה האחרונה הפכה אותנו, היהודים, לנביאים הגדולים של העל-לאומיות וטבעה בנו את המחשבה שכשתבוא גאולתנו הלאומית היא תהיה דווקא פתח לגאולת-שלום אוניברסלית . מקומוניזם ועד אספרנטו, יהודים היו וכנראה יהיו תמיד האופוזיציה הגדולה ללאומיות, או לפחות הגורם המרסן והמבקר שלה . לא במקרה, יהודים נמנים ברוב העולם עם האגף השמאלי, האוניברסליסטי והליברלי, ונרתעים מן הצד הימני של המפה הפוליטית . רגילים לומר שמדובר בפרקטיקה של בני המיעוט, החרד לגורלו, ולהסביר בכך את ההבדל בין יהודי השמאל של הגולה ליהודי הימין של הארץ ; אך זוהי קריאה חלקית בלבד של התמונה . יהודים נמצאים בשמאל בעיקר בגלל מורשת עמוקה הטבועה בהם, מורשת של סובלנות, דאגה לגר ורתיעה עמוקה משיח לאומני . והם כאלה גם כאן, בישראל . ולא רק בשמאל . ובארץ מצטרף לכל זה רכיב נוסף, שממעטים להכיר בחשיבותו : קיבוץ הגלויות . החברה הישראלית – גם אם נתמקד רק בחברת הרוב היהודית – היא תַצרף יוצא דופן של יוצאי ארצות רבות, שהביאו עמם ביטוי לתרבויות רבות מאוד . ואכן, הנטייה הקוסמופוליטית והרגישות הגבוהה מפני לאומנות עומדת גם כיום ביסוד המפה הפוליטית בישראל, המכונה
|
המרכז לחרות ישראל
|