הלקח הקשה–לעיכול של מלחמות העולם

עמוד:6

6 ק מ ר ב א גי ש / ם ל ו ע ה ת ו מ ח ל מ ל ש ל ו כ י ע ל מ ה ש ק ה ח ק ל ה היחידה שפעולה צבאית מקדימה ובלימה נחושה של תוקפנות פוטנציאלית יכלו למנוע . גם את מלחמת העולם הראשונה, שבימים אלה אנו מציינים מאה שנים לסיומה, אפשר היה למנוע באמצעים דומים . וילהלם השני, הקייזר הגרמני, לא היה אומנם היטלר, אך גם את שאיפות הגדולה שלו בלמו בריטניה וצרפת מאוחר מאוד . מאוחר מדי . שנים של מוות אלים ומיותר בחפירות, מיליוני קורבנות ועשרות רבות עוד יותר של פצועים בנפש ובגוף יכלו להיחסך לו נתקלה הקיסרות הגרמנית בהרתעה בריטית וצרפתית אמינה . דא עקא שבריטניה, במקום להגדיל את תקציב הביטחון שלה, במקום להעצים את צבאה היבשתי, ובמקום להיכנס לבריתות ביטחון אמינות עם ידידותיה, נקטה מדיניות הפוכה לחלוטין . כדברי ההיסטוריון הנודע דונלד קגן, ״הרתעה הייתה התקווה היחידה למנוע עימות אלים, אבל הבריטים סירבו לשלם את המחיר . . . לא רק אויביה וידידיה של בריטניה לא יכלו להיות בטוחים כיצד היא תנהג עד הרגע האחרון ; הבריטים עצמם לא ידעו״ . אין זה מקרה שהאנושות לא חוותה מלחמת עולם שלישית . אחת הסיבות שבגינן עלינו להסתכל בחיוב על המלחמה הקרה היא היותה, למעשה, חלופה לפריצתה של מלחמה חמה, מלחמת עולם שלישית שעלולה הייתה לכלול שימוש בנשק גרעיני . ה״קור״ של המלחמה הקרה היה תוצר ישיר של ההרתעה האמריקנית בתקופה שלאחר מלחמת העולם השנייה ושל הנחישות שארה״ב הפגינה בנכונותה לבלום את הקומוניזם ברחבי הגלובוס . צ׳רצ׳יל האמין שהעוצמה הצבאית האמריקנית היא אשר בלמה את ברית המועצות מלשעבד את מערב אירופה כפי ששעבדה את מזרחה . גם כאן נראה שהצדק היה עמו . איש אינו חושק בקיומן של מלחמות . לא ימנים ולא שמאלנים ; לא שמרנים ולא פרוגרסיבים . אך הלקחים והמסקנות שמסיקים האחרונים שונים מאלו שמפיקים הראשונים . מנקודת המבט השמאלית- פרוגרסיבית, מלחמות העולם לימדו אותנו כי לאומנות נטולת מעצורים מסוכנת ויש לבולמה ; זאת בעיקר צעידה אל מעבר ללאומיות, בדמות ביסוס מסגרות על- לאומיות, חוק בינלאומי ושווקים פתוחים . לעומת זאת, מנקודת המבט השמרנית הלקח ממלחמות העולם נותר טבוע ב״עולם הישן״ של העוצמה הצבאית : הרתעה אמינה ונכונות להשתמש בכוח צבאי לנוכח איומים היו ונותרו המתכון היחיד למניעת מלחמות קשות . זהו, במידה רבה, סלע המחלוקת בין אירופה לארה״ב כיום . כפי שציין ההיסטוריון רוברט קגן בפתיחה לספרו מעורר המחלוקת ׳על גן עדן ועל כוח׳, אירופה הפנתה עורף לכוח ובחרה לנוע אל עבר עולם של חוקים וכללים המושתת על משא ומתן ושיתוף פעולה על-לאומי, ואילו ארצות הברית ״עודנה שקועה בהיסטוריה ומפעילה כוח בעולם אנרכי הוֹבסיאני שחוקיו הבינלאומיים אינם מהימנים, וסבורה שהביטחון האמיתי, וההגנה על הסדר הליברלי וקידומו, עדיין תלויים בהחזקה בכוח צבאי ובשימוש בו״ . לדמוקרטיות קשה עד מאוד להקדים תרופה צבאית למכות פוטנציאליות של אויבי הדמוקרטיה . דמוקרטיות פשוט לא אוהבות מלחמות ולא יוזמות מלחמות .

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא