|
|
עמוד:12
12 ין ק נ ה ל יגי / גי ט ר ט ס א ון ר מ ת למניעת תוכנית הגרעין שלה . מדוע, בעצם, לא תקפה ישראל את הגרעין האיראני ? החשש מהתלקחות ביטחונית אינו הסבר טוב מספיק . בנימין נתניהו הגדיר עוד ב- 1995 את סכנת גרעוּנה של איראן כ"נושא הראשון במעלה", מעבר לכל הסכנות האחרות העומדות בפני ישראל . ואם נכונה טענתו של שר הביטחון לשעבר אהוד ברק כי הוא וראש הממשלה נתניהו אישרו כמה פעמים את תקיפת מתקני הגרעין האיראניים, אולם מסיבות שונות הדבר לא התבצע ולבסוף ירד מהפרק, הרי ישראל הייתה בהחלט נכונה, כבעבר, להסתכן במלחמה כדי למנוע איום קיומי . הסיבות לכך שלא עשתה זאת קשורות אולי בקשיים מבצעיים ( בניגוד לעיראק או סוריה, איראן בנתה לא כור בודד, אלא סדרת מתקנים חלקם תת-קרקעיים וממוגנים היטב, ולכן היו שטענו שהמשימה היא מעבר לכוחה של ישראל ) , ואולי בשיקולים דיפלומטיים או אף בהתנגדות מבית ( הן מצד ראשי מערכת הביטחון, הן מצד הנשיא לשעבר, שמעון פרס, שלאחר פטירתו נודע כי טען שמנע תקיפה ישראלית באיראן, אך לא פירט כיצד ) . כך או כך, בניגוד לתפיסתה המסורתית בעניין מניעת פיתוח נשק גרעיני, ישראל ניסתה לסמוך על מדינות העולם כדי שימנעו מאיראן אפשרות התקדמות לפיתוח שכזה . מאמץ זה נחל כישלון עם חתימת הסכם הגרעין ב- 2015 ( לפחות מנקודת מבטה של ירושלים הרשמית ; תומכי הסכם הגרעין טענו כי ההסכם הוא הצלחה ) . לנוכח כישלון המסלול הזה חזרה ישראל אל דוקטרינת בגין . בינואר 2016 הצהיר נתניהו כי ישראל "תעשה את כל הנדרש כדי לשמור על ביטחונה וכדי להגן על עצמה", ובספטמבר 2016 , בעצרת האו"ם, קבע באופן חד-משמעי כי ישראל "לא תאפשר למשטר הטרור של איראן לפתח נשק גרעיני – לא עכשיו, לא בעוד עשור, לא אי-פעם" . גניבת הארכיון הגרעיני האיראני משתלבת במאמצים למנוע מאיראן נשק ; אמנם פעולה כזו לבדה איננה מאשרת כיוון שונה, אולם לפחות באורח רשמי ישראל הציבה שוב על השולחן את האפשרות של פעולה צבאית, והצהירה כי חזרה למדיניות שבה תסכים להסתכן במלחמה כדי למנוע מאיראן להתגרען . אפשר יהיה לצפות לגיבוי נרחב לפעולה שכזו מצד ממשל טראמפ, להבדיל ממה שהיה כאשר נאמרו הצהרות אלו לפני הבחירות בארה"ב . הכתובת והדשא האיראנים ובעלי בריתם, מצידם, פועלים בסוריה ובלבנון בדרך ותיקה ומוכרת, הדרך ה"תת-מלחמתית" . הם מנסים ליצור שם מאזן אימה שירתיע את ישראל הן בפעולותיה בלבנון, הן בפעולות אפשריות שלה נגד איראן ( ארסנל הטילים והרקטות שניתן לשגר מלבנון נגד ישראל גדול בהרבה מזה שניתן לשגר אלינו מאיראן ) . איום זה מחייב התמודדות שונה לחלוטין ( אם כי, כפי שציין רן ברץ לפני עשור במאמרו "שובה של המתקפה הקרקעית", לו הצליחה איראן להגיע לתוכנית גרעין היה האיום הקונבנציונלי על ישראל גדֵל מיד, שכן בידי האיראנים הייתה יכולת להרתיע את ישראל מפני תגובות קיצון לאיום קונבנציונלי בסגנון מלחמת יום כיפור ) . ככל שניתן לשפוט, תפיסתה של ישראל מתבססת על תפיסת הביטחון הוותיקה שלה להתמודדות עם מצבים תת-מלחמתיים,
|
המרכז לחרות ישראל
|