ערב זינוק קוונטי

עמוד:14

14 ל פ ר ק י ר ו מ / י ר וונ ק ק זינו ב ר ע ההיסטורית . שנים לפני מלחמת ששת הימים חזה הוגה הדעות שבתַי בן-דב את פריצתה . זו לא הייתה נבואה ; זו הייתה תובנה עמוקה שהמצב המדיני, הביטחוני והגיאופוליטי של מדינת ישראל בגבולות 48 ׳ הוא בהכרח מצב ארעי ובלתי-יציב . שזהו מצב המחייב, מעצם הווייתו, את פריצתו, גם אם אין אנו מסוגלים ליזום את הפריצה הראויה : ״ואם כי אנחנו מצדנו מסובכים אנו יותר מדי בתסביכים ובמשברים בשביל שנוכל ליזום בעצמנו את הגשמת החוק המונח ביסוד תחייתנו – הלוא מכל מקום אווירה הטעונה חומר נפץ, יש לה אפשרויות עצמיות משלה, ועל אף כל הגורמים המעכבים ייתכן יום יום שיפרוץ מה שסוף סוף הוא חייב לפרוץ״ ( שבתי בן-דב, כל כתביו, כרך ג עמ׳ 211 ) . בכל מערכת ישנן סתירות פנימיות, והיא לומדת לחיות איתן . אבל בשלב מסוים הסתירות הפנימיות הללו מתעצמות עד כדי כך שהמערכת איננה יכולה להמשיך להכילן . אז בא השלב של פריצת המערכת, והוא מתחולל הן מתוכה פנימה, הן מבחוץ מצד הכוחות הסובבים ומקיפים אותה . מצב זמני במהותו מאז שנת 1967 אנחנו במצב זמני ביחס לשטחי יהודה והשומרון, המהווים, נרצה או לא, את הבעיה הלאומית הראשונה במעלה מבחינתנו . בחרנו, עד עתה, שלא להכריע ; לא לבלוע ולא להקיא . כולנו מבינים שמצב זה לא יימשך לעד : עוד רצח ועוד פיגוע הם רק קצות קרחון של מצב כאוטי העומד להתפקע . ממשלת ישראל והממסד הביטחוני המקובע, על זרועותיו השונות, מנסים להחזיק את המציאות המתפקעת בשיניים . להכיל אותה בשאריות כוחותיהם . לסתום פרצות, לכבות שריפות, להתכחש, להתעלם, לדחות את ההכרעה . אבל למצב הכאוטי הזה ישנה חוקיות משלו ; סופו לעלות מעל פני השטח ולהתפקע . הסתירות הפנימיות שאנחנו חייבים להכיל, הולכות ומתרבות : אנחנו מממנים את הטרור של אש״ף במו כיסנו, כידוע . אנחנו גם מתחזקים את שלטון חמאס בעזה . בשני המקרים נוח למערכת הישראלית – הצבאית, הביטחונית והפוליטית – להכיל את הסתירות ולא לשנות את המצב מיסודו . הרשות הפלסטינית, שחיה על חשבוננו וחשבון האיחוד האירופי, שראשיה מקבלים מאתנו ״דמי חסות״ כדי שישרתו את האינטרסים הביטחוניים שלנו, שמנצלת את האוכלוסייה הנתונה למרותה, ביוזמתנו – הולכת ומתפוררת . זו שאלה של זמן בלבד . הרשות הזו, שהתושבים הערבים ביו"ש שונאים אותה לא פחות מכפי שהם שונאים אותנו, נמצאת בימיה האחרונים . אולי תהיה זו מיתתו הקרובה של אבו-מאזן, שתביא למלחמת ירושה של הכול בכול בין הכנופיות השונות ; או שמא השתלטות צבאית או פוליטית של חמאס ; אפשר, חלילה, גל פיגועים שלא נוכל להבליג עליו ; או שמא הצבת ״תוכנית שלום״ של טראמפ, שה״פלסטינים״ לעולם לא יוכלו לקבל אותה . אין לדעת . אבל בנקודה מסוימת – העסק יתמוטט . בנקודה קרובה . ואנו לא נוכל לעמוד מרחוק בלי להתערב . ניאלץ להכריע . אבל יותר מכך . גם בתוכנו פנימה הולכת ומתגברת הדרישה להכרעה מדינית,

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא