הכנסיות, המשבר והלקח

עמוד:11

9 # ניסן תשע"ח אפריל 2018 11 אמיתית של נוצרים – ברחבי המזרח התיכון ואף במרחק דקות נסיעה מירושלים . בעשרים השנים האחרונות האוכלוסייה הנוצרית עוזבת את בית-לחם שבשטחי הרשות הפלסטינית בהמוניה בשל התעמרות מתמשכת, אך הדבר לא גרם לסגירת דלתות כנסיית המולד בבית-לחם ולו להבהוב של רגע . שום פטריארך לא השבית שום כנסייה בירושלים כדי למשוך תשומת לב עולמית לצליבת הנוצרים — במובן המילולי של המילה — שביצע דאע״ש . נדרשת לא מעט ציניות כדי להביא את כל העולם להתערב דווקא בסכסוך הכספי עם הרשויות בארץ ולכנותו ״רדיפה״ . אומנם, ההתערבות הנקודתית של ראש הממשלה הביאה לפתרון זמני למשבר עצמו : הממשלה החליטה למנות צוות בראשות שר שיבחן את הסוגיות, ראשי הכנסיות נעתרו ופקדו לפתוח את שערי האתר הקדוש, ואף התקשורת התנדפה . עם זאת, אל לנו לקפוא על השמרים . פרשה זו המחישה שוב כי מדינת ישראל חייבת להפסיק לעסוק בכיבויי שריפות והקמת ועדות אד-הוק . יש לפתח מדיניות מסודרת ולהוציאה אל הפועל . נדרש לשנות את הגישה בהתנהלות כלפי המוסדות הנוצריים בארץ . מוטב כי מקבלי ההחלטות בישראל יבינו כי ראשי העדות הנוצריות בירושלים אינם קבוצת כמרים מקומיים, אלא נציגיהם הבכירים של מוסדות בינלאומיים רבי השפעה, שהם ההנהגה הדתית של מיליונים רבים של מאמינים בכל רחבי העולם . רשויות השלטון צריכות להתייחס אל ראשי הכנסיות כפי שהן מתייחסות למנהיגי מדינות זרות . לנהוג בהם בכבוד הראוי להם, לעבוד עמם בצמוד ולהאזין לחששותיהם . יש לכונן יחסי אמון בין הממשלה לנציגי המוסדות הכנסייתיים . מאידך גיסא, ישראל צריכה גם לדעת להגיב בחריפות ובאופן מיידי כאשר ראשי הכנסיות עוסקים בהסתה – שוב, כפי שהיא נוהגת כאשר עושים זאת מנהיגי מדינות זרות . יישום הלקחים בשטח משמעותו שינוי ארגוני . כיום, הקשר עם המוסדות הנוצריים מבוזר בין משרד החוץ, משרד הפנים, עיריית ירושלים ואף המשטרה . הממשלה חייבת למנות גורם מקצועי, מומחה לנצרות המכיר את האינטרסים האסטרטגיים של ישראל בזירה הבינלאומית, שתפקידו יהיה לרכז את כלל היחסים עם המוסדות הנוצריים . יש להעניק בידי גורם זה סמכויות להוביל תהליכים משמעותיים . הנושא חשוב ונפיץ מכדי שאפשר יהיה להניח לו לשקוע במבוכי הביורוקרטיה הישראלית המצויה . ומה באשר לסוגיית הקרקעות המוחכרות בירושלים ? לחוכרי המשנה החוכרים את הקרקע מקק״ל, סביר להניח שיימצא פתרון . הרי החוזים שחתמה קק״ל עם הפטריארכיה היוונית-אורתודוקסית מותירים בידי הצדדים את הזכות לגישור בעת חידוש חוזה החכירה . ככל הנראה, היזמים שרכשו את הקרקעות מן הפטריארכיה יהיו מחויבים לקיים את כל ההתחייבויות שלקחה על עצמה הפטריארכיה, לרבות חידוש החוזה, עת נבנו השכונות במהלך המאה ה- 20 . קק״ל היא גוף עתיר משאבים . על כן, נראה ששאלת החידוש של חוזה החכירה תצטמצם, בשלב מסוים, לשאלה הכיס של מי מן המוסדות הלאומיים ייפתח בבוא העת ועד כמה עמוק יהיה הכיס . השאלה המטרידה היא גורל הקרקעות

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא