על צימאון ובורות נשברים

עמוד:12

12 ין ל ב י ר ן צ ני / ם י ר ב ש נ ת ו ר ו ב ון ו א מ י צ ל ע למען הקורא העברי אינו מזכה בגמול פרופסורים המתמקצעים בחקר השפה . בכלל, רוב המסמכים הנכתבים באקדמיה אינם נגישים או זמינים לקהל הרחב . כיוון שאין פנייה מצד האקדמיה לציבור הישראלי חובב הספרות והפילוסופיה, גם לא מתעוררת משיכה לתחום הרוח בקרב סטודנטים עתידיים . כאמור, המשבר במדעי הרוח אינו רק משבר תוכני אלא גם ובמיוחד משבר כלכלי . הירידה בביקוש מקטינה את תקצוב החוגים ומובילה לפיטורי מרצים ולביטול קורסים . ככל שהפקולטה לרוח הופכת ערטילאית, כך גם מושקעות בה פחות תרומות ונדבנים מפנים את מימונם למקצועות אחרים . בחוגים רבים נותר מספר זעום של סטודנטים, וכדי להגדילו מתקבלים גם כאלה שאינם מתאימים . רמת הלימוד יורדת, הדרישות הופכות מגוחכות, והשיעור אינו מאתגר . מצב זה גורם לסטודנטים שמדעי הרוח מרתקים אותם להרגיש שמה שהאוניברסיטה מציעה אינו מספק . תחושת בזבוז הזמן צפה ועולה והקריסה מחריפה . בחמש שנים האחרונות מתקיימות שוב ושוב שביתות ומחאות מטעם הסגל הזוטר באוניברסיטאות, ולצידן התקוממות של סטודנטים במחאה על הצמצום שעות המתרגלים והמבחר הדל של הקורסים . פעילים אלה קוראים לשקם את הפקולטות למדעי הרוח, להקפיא את הפיטורים המתוכננים ולהגדיל את התקציב המושקע בהן . השביתות הרבות גורמות לריתוק המערכת ולקטיעת הרצף הלימודי . מעבר לפגיעה בסטודנטים ובמסלולם לתואר, נפגעת תדמית האוניברסיטה בעיני הסטודנטים העתידיים . לפנינו אם כן מעגל קסמים, שתחילתו בכישלונן של הפקולטות למדעי הרוח למשוך ולשמר לומדים, והמשכו במשבר כלכלי, אשר בתורו גורם להידרדרות נוספת ברמתם של מדעי הרוח, וחוזר חלילה . דילמת התקציב ואולי הגיע הזמן לשאול את השאלה החצופה : מדוע מחזיקות האוניברסיטאות בפקולטות למדעי הרוח, על אף שסממני השוק מורים על סגירתה ? ומדוע המדינה – כלומר משלם המיסים – מתקצבת את הפקולטות הללו ? המדינה משקיעה כ- 7 מיליארד שקל בשנה במימון ההשכלה הגבוהה, שהם 41 אלף שקל לשנה על כל סטודנט . ההשקעה של המדינה בתחומים כמו הנדסה, רפואה וטכנולוגיה מובנת – אך מהי ההצדקה למימון מדינתי לפקולטות גוססות למדעי הרוח ? ובכן, הטיעון העיקרי ידבר בזכות מדעי הרוח כפרקטיקה חשובה לחיים וכאחד מעמודי התווך של תרבות מערבית . קשה לחלוק על דבריה של פרופסור זהר שביט מאוניברסיטת תל-אביב כי ״חברה שבה אין מקום מרכזי למדעי הרוח דומה לגוף בלא נשמה . . . מדעי הרוח הם אלה השומרים על המורשת ומספקים לאדם המשכיל את ארגז הכלים המחשבתי״ ( בראיון לאתר ׳מאקו׳, אוקטובר 2014 ) . טיעון נוסף יזכיר את החשיבות של הנגשת השכלה הומניסטית לכלל האוכלוסייה, שכן בהיעדר מימון יוותרו הפקולטות למדעי הרוח ביתם של בעלי האמצעים בלבד . אלא שבשני הטיעונים הללו יש מקום לפקפק . למדעי הרוח אמנם חשיבות לאינטלקטואל

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא