|
|
עמוד:8
8 ר ל ד נ ר מ ו ע / ר י ח מ ש י ת יו מ ו א ל ה ל ו ט י ב ל אם כולנו אירופים ולכולנו זהות אחת משותפת, מדוע רק קטלוניה נדרשת לשאת על גבה את ספרד, או צפון-איטליה את דרומהּ ? על אירופה לעשות זאת יחד, כאשר כל אחד מאותם לאומים אזוריים יקבל את מעמדו השווה בין עמי אירופה תחת מעטפת האיחוד האירופי . כך מובן מדוע הקטלונים אינם רוצים לממן את הספרדים, הלומברדים בצפון-איטליה כועסים על המושחתים של נאפולי וסיציליה, והפלמים דורשים מהוולונים העצלים לעבוד ביעילות כמותם . קשה להעריך מה תהיינה תוצאותיו של המשבר בקטלוניה . עמדתה התקיפה של ממשלת ספרד הנוכחית, תחת הנהגתו השמרנית של מריאנו רחוי, ברורה למדי – ספרד היא יחידה אחת ואין לפצל אותה ; אולם עלינו לזכור כי רק לפני שנים ספורות, תחת ממשלת השמאל בראשות ספאטרו, עמדתה של מדריד הייתה גמישה הרבה יותר ואִפשרה הרחבה ניכרת של האוטונומיה הקטלונית . גם עמדתו של האיחוד האירופי מאפשרת פיצול של מדינות רק בהסכמה, כגון במשאל העם בסקוטלנד או בצ׳כוסלובקיה לפני שני עשורים . אולם, מה יקרה בעוד מספר חודשים אם איי פארו יבחרו בעצמאות ? איך יגיב אז האיחוד ? ומה לגבי סקוטלנד שעשויה בשנת 2018 ללכת שוב אל הקלפיות כשהפעם האיחוד האירופי והברקזיט הם הסיבות המוצהרות למשאל-העם ? ומה ילמדו מן ההתרחשויות הקטלונים, שיראו את חוסר השוויון בין עמי אירופה השונים בכל הנוגע למימושה של הזכות להגדרה עצמית ? במעשיו, יצר האיחוד האירופי את התופעות הלאומיות שבהן אנו חוזים כעת ; ולכן עליו גם להיות הפתרון להן . ישיבה על הגדר מצד האיחוד והתעלמות מחלקו בתהליך אינה אפשרית עוד . בכל הנוגע לשוק המשותף ולכפייתן של מדינות לרצונותיו יודע האיחוד האירופי להיות הפוסק האחרון ; והוא עושה זאת גם בתחום החקיקה ( תחת עקרון עליונות הקהילה ) . באותה מידה חייב האיחוד לפעול בתחום החברתי-פוליטי ולהגדיר, לעצמו ולמדינות השונות, עקרונות פוליטיים משותפים . מהו חבל ארץ מובחן ? מי זכאי לממש את הזכות להגדרה עצמית ? מתי ? ובאיזו צורה ? אלו שאלות שלא ניתן להשאיר עוד רק בידי המדינות . אם אכן כל אזרחי האיחוד האירופי שווים בזכויותיהם, כפי שנקבע באמנת מסטריכט, מדוע יסתפקו הקטלונים בתשובה כי להם, בניגוד לסקוטים, אין זכות למשאל-עם וזאת רק משום שחוקת ספרד קשיחה יותר מחוקי היסוד של בריטניה ? ועל מה ולמה תושבי לומברדיה, שבה יותר מעשרה מיליון בני אדם, או פלנדריה המונה כשישה מיליון בני אדם, אינם בני לאום מובחן דיו ושפתם אינה אלא ניב איטלקי או הולנדי – ואילו לוקסמבורג וליכטנשטיין, המונות יחד פחות ממיליון בני אדם דוברי גרמנית, נחשבות למדינות עצמאיות ? אם אירופה היא יבשת מואחדת, מן ההכרח שגם הזכות להגדרה עצמית תיכלל באותם עקרונות מאחדים . ייתכן שהאחדה זו לא תעצור את ההתעוררות הלאומית, ייתכן שהיא אף תגביר אותה, אולם כך או כך היא תייצר סדר – וסדר הוא מטרתו של האיחוד האירופי למן היום שהוקם . עומר גנדלר הוא מרצה לאינט רציה אזורית באוניברסיטה הפתוחה ודוקטורנט באוניברסיטה העברית בירושלים .
|
המרכז לחרות ישראל
|