|
|
עמוד:7
7 # כסלו תשע"ח דצמבר 2017 7 לקבל אותן הישֵר מן המדף בבריסל : הצבא מיותר, בעיניים אירופיות, ומרחב השלום הוא שמספק ביטחון ; המוסדות הפוליטיים כבר קיימים, אם ברמה האזורית ואם ברמת האיחוד ; המטבע משותף ממילא, וכמוהו גם הכלכלה, השוק, הרגולציה והסכמי הסחר . למעשה, השינוי המיוחל אינו אלא עניין של מעמד, של סמל, דגל, שפה והמנון – ממחוז בתוך מדינה החברה באיחוד האירופי למדינה חברה באיחוד האירופי . התהליך השני שיצר בעקיפין האיחוד האירופי הוא החלשת מדינת הלאום . מאז החתימה על הסכמי הפחם והפלדה בשנות ה- 50 , מטרת-העל של המוסדות האירופיים הייתה החלשת מדינת הלאום ופגיעה בסמכויותיה . המוטיבציה היתה הפחתת הסיכוי לפריצתה של מלחמה נוספת . מאז עברו כמה שנים ואירופה המאוחדת איננה עוסקת רק בפחם ובפלדה . עשרות שנים של ברית משותפת יצרו את מה שהיה לימים האיחוד האירופי וגם הובילו להתחזקותה של בריסל על חשבונן של יתר המדינות – עד שהפכה לקובעת העליונה בתחומים מגוונים ( כגון : חקיקה, סחר, כלכלה, משפט, גבולות, הגירה וזכויות אדם ) . בפועל, במרבית ההיבטים של חיי היום-יום משפיע האיחוד האירופי על האזרח הקטן הרבה יותר מאשר המדינה ; וכשזה המצב – בקטלוניה כמעט שאין חשים את הממשלה המרכזית שבמדריד, ובסקוטלנד מאמינים שלונדון אינה הכרחית עוד . אכן, תחום הביטחון נותר באחריות המדינות כמעט לחלוטין, אך מכיוון שכיום עוצמה צבאית הפכה לשולית ( ואף למוקצית ) ביחסים הפנים-אירופיים, אין בה כדי לשמר את תחושת האוטונומיה המדינתית . ״אם כך הם פני הדברים״, שואלים הקטלונים, הסקוטים ואחרים, ״מה הטעם להישאר יחד ? ״ . התהליך השלישי שבו היה האיחוד האירופי לגורם מעצב הוא הפגיעה בסולידריות . מאז הסתיימה מלחמת העולם השנייה, הפכו מדינות מערב אירופה כולן למדינות רווחה . מודל זה נוצר בעקבות תוצאות המלחמה, הסדר הפוליטי שהתגבש, המאבק הדו-גושי, ודרישתם של החיילים ששבו לגבולם, יחד עם האזרחים שסייעו במשך שנים במאמץ המלחמתי בעורף, לתמורה מהמדינה שאותה הצילו או שחררו . כל מדינות אירופה, המנצחות והמפסידות, הפכו למדינות רווחה, בנויות אומנם על פי מודלים שונים אך מבוססות על אותו רעיון יסוד : מדינת הרווחה היא מדינת לאום שבה כל לאום דואג לעצמו מתוך סולידריות פנימית- לאומית . ברור כי מה שמתאים לגרמניה אינו מתאים בהכרח לבריטניה וייתכן כי מה שעובד בצרפת לא יעבוד בדנמרק, ולכן כל לאום עיצב את עקרונות הסולידריות העצמית שלו ; אולם כל זאת על פי עיקרון אחד – צרפתי עשיר דואג לצרפתי עני וגרמני עשיר לגרמני עני . איחוד אירופה שבר מוסכמה זו והוביל לסדיקה בסולידריות שהתקיימה בתוך קבוצות לאומיות מובחנות . כאשר יִיצר זהות אירופית משותפת, או ניסה לייצר זהות שכזאת, סדק האיחוד האירופי את הדבק היחיד שהחזיק את מדינות הרווחה באירופה, היינו את הסולידריות הלאומית . אם כולנו אירופים, מדוע שספרדי עשיר ידאג לספרדי עני ? על אירופה כולה לעשות זאת . לכן, בריסל צריכה להעביר כספים למחוזות העניים בספרד, על גרמניה לשלם את חבילת החילוץ של יוון, ובריטניה נדרשת לספק את הכסף לפיתוחו של מזרח-אירופה .
|
המרכז לחרות ישראל
|