|
|
עמוד:11
6 # תשרי תשע"ח ספטמבר 2017 11 אֶת יָדְךָ לְאָחִיךָ לַעֲנִיֶּךָ וּלְאֶבְיֹנְךָ בְּאַרְצֶךָ״ ( ט״ו, יא ) . אמנם, פסוק אחד בפרשה סמוכה מדבר במפורש על מציאות אוטופית שבה ״לֹא יִהְיֶה בְּךָאֶבְיוֹן״ – והוא שמאיר את הסוגיה בבהירות הגדולה ביותר . אימתי לא יהיה בך אביון ? כיצד מנצחים את העוני, אם לא באמצעות אותן מצוות ? אותו פסוק עצמו עונה במפורש : ״כִּי בָרֵךְיְבָרֶכְךָה׳ בָּאָרֶץ אֲשֶׁר ה׳ אֱ-לֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה לְרִשְׁתָּהּ״ . כמובן, הברכה הזו תלויה בשמירת המצוות – ובכללן המצוות הכלכליות-חברתיות האמורות – אבל מדובר לא בחלוקה אחרת של העוגה אלא פשוט בהגדלתה : הכתוב ממשיך ומתאר שברכת ה׳ תביא לכך שהעם היושב בציון יזכה לעוצמה כלכלית בינלאומית – כזו שתהפוך אותנו ל׳בנק העולמי׳ המעניק הלוואות ומשקיע את כספו בארצות הגויים : ״וְהַעֲבַטְתָּגּוֹיִם רַבִּים וְאַתָּה לֹא תַעֲבֹט וּמָשַׁלְתָּ בְּגוֹיִם רַבִּים וּבְךָ לֹא יִמְשֹׁלוּ״ ( ט״ו, ד-ו ) . במילים אחרות : העוני ימוגר אם תעלה ישראל בדירוג האשראי הבינלאומי, ברכה שהיא תזכה לה אם תהיה ראויה לכך מוסרית . וכשהעוגה גדולה, וכשזוכה אדם לברכה, מוטל עליו לראות את סביבתו שלא זכתה ליהנות באופן ישיר מן הצמיחה . האחריות החברתית הזו נתבעת מכל אדם – כלפי המעגלים הקרובים אליו ומוכרים לו . ״וְנָתַתָּה הַכֶּסֶף בְּכֹל אֲשֶׁר תְּאַוֶּה נַפְשְׁךָ, בַּבָּקָר וּבַצֹּאן וּבַיַּיִן וּבַשֵּׁכָר״, מתאר משה את השפע בפסוק אופייני, שאין בו שמץ התנצלות, ״וְשָׂמַחְתָּאַתָּה וּבֵיתֶךָ" . ומיד – ״וְהַלֵּוִי אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָלֹא תַעַזְבֶנּוּ, כִּי אֵין לוֹ חֵלֶק וְנַחֲלָה עִמָּךְ״ ( י״ד, כו-כז ) . אין כאן שמץ מן המרירות הנלווית תמיד לאג׳נדה החברתית, מצרות העין ומהחשדנות כלפי שגשוג כלכלי ; אין כאן התרפקות על חברה צנועה ונטולת פערים . להפך : המנגינה היא של אהבת החיים ושל נדיבות לב . בפרק העוקב, העוסק בחגי השנה על החגיגות הכרוכות בהם, שבה אותה מנגינה ועולה . לא נלאה כאן בציטוטים – כל הרוצה לקרוא יפתח את הפרקים היפים הללו – ורק נחתום בפסוקים המוכרים המדברים בחג הסוכות הקרב ובא : ״וְשָׂמַחְתָּבְּחַגֶּךָ אַתָּה וּבִנְךָוּבִתֶּךָ, וְעַבְדְּךָוַאֲמָתֶךָ, וְהַלֵּוִי וְהַגֵּר וְהַיָּתוֹם וְהָאַלְמָנָה אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ . . . כִּי יְבָרֶכְךָ ה׳ אֱ-לֹהֶיךָבְּכֹל תְּבוּאָתְךָוּבְכֹל מַעֲשֵׂה יָדֶיךָ וְהָיִיתָ אַךְ שָׂמֵחַ״ ( ט״ז, יד-טו ) . אמן . יואב שורק
|
המרכז לחרות ישראל
|