|
|
עמוד:14
14 ר ו מ ק ח צ י / ם י ר ח א ה ם יי מ ו ק מ ה כחוק . ייתכן מאוד שהנוסעים הנוספים שעמדו ברציף לא חשו זעזוע כלשהו ; לנו, על כל פנים, נדרשה שעה ארוכה להשתחרר מן המחשבות . * * * הסערה הפוקדת את המזרח התיכון והתקדמותה באלפי נחילים מערבה היא עובדה ידועה . הברקזיט הבריטי, ניצחונו של דונלד טראמפ והתחזקותה של מארין לה- פן הם כנראה רק ההתחלה . בהולנד מתחזק הימין הקשה, ואפילו בגרמניה, מחוללת החורבן העולמי אך לפני שבעים שנה, גובר כוחה של מפלגת הימין האנטישמית "אלטרנטיבה לגרמניה" והיא עשויה להגדיל בהרבה את ייצוגה בפרלמנט . כל הזרמים הללו מעמידים את יהודי העולם בפני סערה ייחודית להם . האינטואיציות הבסיסיות ביותר מביאות אותם לידי סתירה . מחד גיסא, יהודים רבים, השייכים בדרך כלל למעמדות הבינוניים-גבוהים, חשים צורך לגונן על לאומיותם האירופית, במיוחד לאור הזהות הערבית-מוסלמית של רוב הפליטים . הללו הם הזר האולטימטיבי : זרים לאירופה המערבית, זרים ליהודי היודע היטב כמה אכלה בדורות האחרונים חרבם של בני ישמעאל באחיו היושבים בציון . מאידך גיסא, כפי שהגדיר זאת יפה רבה של בריטניה והמושבות אפרים מירוויס, "היהודים תמיד ידעו, ואם לא ידעו אז חשו, כי כאשר נמתחים מחדש גבולות ה'אני' וה'אחר' הרי שבסופו של דבר גדולים סיכוייהם למצוא את עצמם דווקא בצד 'האחר'" . לדבריו, זה השיעור שמלמדת אותנו ההיסטוריה היהודית בגלות . אינסטינקטים של הישרדות שפותחו במאות רבות של שנות רדיפה וסבל אינם מאפשרים ליהודי בגולה להצטרף בלב שלם לצד הסוגר ומגביה החומות . בהמשכה של הדרשה שנשא הרב מירוויס בבית הכנסת הגדול באדינבורו בשבת פרשת כי תצא בשנה שעברה הוא ניסה למצוא פתרון לסתירה הקיומית הזו . פתרונו של הרב מבריטניה היה מופת לתקינות פוליטית, המבוסס על הזהות הדתית כפתרון . הוא קרא בלהט לחזק את חומות הדת והאמונה, ובו בזמן להיות גומלי חסד, נדיבים ומתקני עולם . כך, טען, נוכל לשמור על ייחודנו וגם להיות פתוחים ומועילים לחברה שאנו חיים בה . כל זה אולי אפשרי בקהילות המקומיות ובמדינות שטרם נשטפו בזרם הנודדים מן המזרח . אך ככל שבעיית הפליטים תחריף תידחק אירופה אל ה קיר, וכל פת רון שיימצא, בכל הטווח שבין הצפת רחובות אירופה בפליטים לבין ליקוטם מקרונות הרכבות, יעמיד את יהודיה בפני מציאות בלתי-אפשרית . שורש הבעיה עמוק והוא נעוץ בהצלחתו של פרויקט התשתית של האנטישמיות המודרנית . היהודים, שהיו ועודם חלק בלתי נפרד מהרקמה האזרחית של מדינותיהם באירופה ; שהם ממחוללי התרבות המקומית ולא מהמאיימים עליה ; שבאתוס הפנימי שלהם מונח כבוד עמוק למדינה שהם חיים בתוכה – נתפסים בכל זאת, לעתים גם בעיני עצמם, כ"אחרים", בעיקר אחרי שהפכו ל'אחרים' בתהליך ארוך ומכאיב של הדרה והרחקה, כליאה והשמדה . ה'אחרות' הזו, האמתית או המדומיינת, אינה מאפשרת ליהודים האירופים לתמוך במפלגות או תנועות המעלות את הגנת הלאום מפני זרים על ראש שמחתן . כל
|
המרכז לחרות ישראל
|