בין חמישים לשבעים

עמוד:8

8 ק ר ו ש ב א יו / ם י ע ב ש ל ם י ש י מ ח ין ב יומרות תנ״כיות, אבל כעת הוא נדמה לא עוד כיומרה אלא כנס גלוי ואיתן . מכאן נולדה תנועה של עלייה, מארצות הרווחה ובהמשך מברית המועצות ; התרחבות גדולה של המשק ; וגם תחילתה של השלמה ערבית גם מבית ( בחיפה חדלו לחכות לצבא ההצלה הערבי ) וגם מחוץ, למרות הלאווים המפורסמים של ח׳רטום . מלחמת ששת הימים הייתה, במידה רבה, השלמתה של מלחמת הקוממיות . זו הראשונה הייתה אחיזה הרואית של טובע בקצה רפסודה ; רק האחרונה הביאה אותו להתיישב עליה באמת, ולהצטרף בכך כראוי למשפחת העמים, כספינה של ממש שדגל ישראל מתנוסס מעליה . חמישים שנה מאוחר יותר, אחרי עוד מלחמות ועוד עלייה ועוד מהפכים חברתיים ופוליטיים, מדינת ישראל נמצאת במקום שקשה היה לדמיין – גם במוצאי המלחמה ההיא . מהלירה חסרת הערך עברנו לשקל החזק מדי, מהעולם השלישי ללב העולם ״הראשון״, ומחברה מגויסת, מזיעה וסגפנית לחברה מגוונת, ממוזגת ויצירתית שאנשים בה מאריכים ימים בתנאים מעולים . נעשתה כאן – הפעם בלי מלחמה – קפיצת מדרגה נוספת, שהיא תולדה של שלל תהליכים חברתיים וכלכליים, מקומיים וגלובליים ; אבל היא גם נרשמת במידה לא מעטה לזכות מנהיגותו המושמצת של בנימין נתניהו . השילוב בין ביטחון לא מתנצל ביחס לזכויותיה של ישראל ופיכחון נטול אשליות ( ויש שיאמרו גם קיפודי ונטול חזון ) בזירה המדינית לבין מהפכה ( אטית והפכפכה, אך מתמדת ) בזירה הכלכלית, ובעיקר היציבות של סדר היום הזה בעשור האחרון, אחראים במידה רבה לנסיקתה של ישראל כמדינה משגשגת ומתקדמת במלאת חמישים שנה להשלמת מלחמת קוממיותה . אלא שמנהיגות זו עצמה, כנראה, מעיבה על תמונת העתיד של מדינת ישראל . ההתנהלות השלטונית במדינת ישראל סובלת הן מחוסר יכולת לקיים דיון ציבורי מעמיק וענייני, הן מהיעדרה של אלטרנטיבה שלטונית ומנהיגותית לבנימין נתניהו . אולי באשמת התקשורת, אבל בוודאי לא רק באשמתה, הגענו למצב שבו יש דיון ציבורי נרחב על השיח סביב דוח המבקר במבצע צוק איתן, אך אין שום דיון ציבורי על המסקנות עצמן ; דומני שלמרות רעש תקשורתי ארוך, רק מתי מעט יודעים אם המבצע היה הצלחה או מחדל, ומי אחראי להם . דיון ענייני – כזה שאינו עסוק בשאלות של קרדיט אלא בתוכן – התנהל, אם בכלל, בשוליים . וזו רק דוגמה : הקיטוב הפוליטי ורמת השיח הנמוכה יוצרים מציאות שבה קשה להפיק לקחים, להסיק מסקנות ולתקן . הדברים נעשים בדרגים הפקידותיים, אבל כמעט שלא בדרגים הפוליטיים . הבעיה השנייה, היעדרה של אלטרנטיבה שלטונית, משלימה את התמונה המדאיגה לגבי עתיד ההובלה של מדינת ישראל . טבעי שמנהיגים חוששים ממתחרים ומדכאים אותם ; אך המדינה, שהמנהיג הנוכחי כה דואג לה, תשלם על המדבר המנהיגותי הזה במטבע קשה . יצירת דיון ציבורי ראוי ולבלובן של אלטרנטיבות שלטוניות הם מן האתגרים המרכזיים של ישראל לקראת יובלה ה- 70 . * * * כאמור, חלק נכבד מגיליון זה מוקדש למלאת חמישים שנה למלחמת ששת הימים, ובמיוחד לחג איחודה של ירושלים . אגב איסוף החומר נתקלנו, בין השאר, בתמונה המופיעה כאן, שבה ממשלת

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא