התרבות הפוליטית בישראל: מהומרוס להסיודוס

עמוד:13

3 # שבט תשע"ז פברואר 2017 13 אֹשֶֹר יִמְלָא לְבָבוֹ, וְכָל מוֹרָשָׁיו בּוֹ יָשִׂישׂוּ . אַך אִם יִשְׁכַּח הַבּוּשָׁה וְיפֻתֶּה לְקַבֵּל וְלָקַחַת, אַף אִם מִצְעָר הַדָּבָר, יַעֲצִיב אֶת רוּחוֹ וִידִיבֶנּוּ . חיי עמל - ישרים, צנועים ומשפחתיים, המלווים בנדיבות ובהכנסת אורחים – בהם רואה הסיודוס את התכלית האנושית, ובכך הוא העמיד את הקוטב המוסרי המשלים להומרוס . כבר כמעט שלושת אלפים שנה מתלבט המין האנושי באפשרויות הקיום הללו, ותוהה מי מהן עדיפה : זו המנצחת, או זו הצודקת ? זו המדברת גבוהה, או זו הפועלת במתינות ? זו ההולכת בגדולות, או זו נטולת ההדר ? למרות שהומרוס כתב על עבודת המלחמה והסיודוס על עבודת האדמה, את הדי ההתלבטות הזאת ניתן למצוא בתרבות, באמנות ובפילוסופיה . אך אולי יותר מכל, את עקבותיה נוכל לאתר בפוליטיקה ; זה העיסוק האנושי שהיה חביב כל כך על היוונים, והמרכזי להוויה האנושית עד ימינו . ג . הפוליטיקאים בני זמננו אינם דומים לגיבורים ההומריים, בזה אין כל ספק . ועם זאת, לעתים קרובות נדמה כי הם היו מעדיפים לחיות בעולם הגבורה של הומרוס מאשר בעולם היושרה של הסיודוס . פעמים רבות הרצון להנציח את שמם, לזכות ב'מורשת' ולהיחקק בדברי הימים, הופך מאמצעי למטרה . "פעם אנשים רצו לעשות משהו", טוענת דמותה של מרגרט תאצ'ר בסרט 'אשת הברזל', "היום אנשים רוצים להיות מישהו" . אין בכוונתי להיתמם ; השאיפה לתהילה בפני עצמה אינה פסולה, והיא מנוע רב עוצמה בידי מנהיגים שמקדישים את חייהם לתיקון החברה . הפוליטיקה, משחר ההיסטוריה וכנראה עד קצה, אינה קורצת לחיילים אלמונים – וטוב שכך . אך כשהשאיפה לתהילה מאפילה על המצע, על החזון, על אהבת העמל או על הנכונות לפשרה ושותפות – היא עלולה להפוך ליסוד מאכּל רב עוצמה, וסופה להרחיק בין הנבחר לבוחריו . זאב ז'בוטינסקי, שידע היטב את נפש עמיתיו, התריע על כך כבר לפני קרוב לתשעים שנה . הנה כך הלין במאמר שפרסם ביוני 1931 ביומון 'העם', אגב 'בורסת שמות' מבעבעת : מרבים עתה, בשורות עסקנינו הציוניים, להתעסק ב'שאלה' – מי יעמוד בראש ההסתדרות בתור נשיא ? שמעתי שמציעים את האדון ג'יימס רוטשילד, את האדון פנחס רוטנברג, את האדון סוקולוב, את האדון אוסישקין וכו' וכו' [ . . . ] צר לי אם יעליבו דברי את העסקנים המתעמקים ב'שאלה' זו, אבל מוכרח הנני להגיד כי ה'שאלה' איננה ראויה להתעמקות ; אף לשיקול דעת בן - רגע איננה ראויה . אין לך סימן יותר מובהק של ירידת המחשבה הציונית מאשר השקלא וטריא הזאת בעניין שאיננו עניין . ייתכן שהאמון במערכת הפוליטית יחל לשוב כאשר נבחרי הציבור יזכרו כי אחרי ככלות הכול, שמם הפרטי הוא עניין שאיננו עניין . ה'פרוגרמה', כפי שכינה זאת ז'בוטינסקי, כלומר העבודה הקשה למען הכלל – גם כשאין בכוחה להביא תהילה ! – היא שאמורה להיות במרכז המחשבה, הדיבור והמעשה הפוליטיים . נבחרי הציבור מומרצים לאידיאל ההומרי

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא