התרבות הפוליטית בישראל: מהומרוס להסיודוס

עמוד:12

12 ד ר וו ש ר י ב ד / ס ו ד יו ס ה ל ס ו ר מ ו ה מ : ל א ר ש י ב ת י ט י ל ו פ ה ת ו ב ר ת ה היא כהערצת הגבורה, האומץ והזריזות אצל הומרוס" . אכילס, הקטור ואָיַס - גיבוריו של האפוס ההומרי – מונעים על ידי השאיפה להנציח את שמם, ולעשות מעשה שיבטיח להם זיכרון עולמים . הם גאים, יהירים, נוחים לפגוע ונוחים להיפגע, ומעל לכל : תאבי תהילה . כאשר הקטור, ראש צבא הטרויאנים, מזמין את הצבא היווני להעמיד לו יריב לדו - קרב מכריע, הוא מתאר את שיתרחש בעקבות נצחונו המקווה . אין בכוונתו לשמור את הגופה, כך הוא מבטיח, אלא להניח לחבריו לקבור את המפסיד ולהעמיד לו מצבת זיכרון שתיראה למרחוק ( ספר ז', שורות 87 – 91 , בתרגום שאול טשרניחובסקי ) : וְהָיָה בְאַחֲרִית הַיָּמִים, וְאָמַר בֶּן-דּוֹרוֹת יָבוֹאוּ עוֹשֶׂה דַרְכּוֹ בְיָם מַשְׁחִיר בִּסְפִינָה מְרֻבַּת-מְשׁוֹטִים : הִנֵּה זֶה קִבְרוֹ שֶׁל-אָדָם, שֶׁמֵּת לִפְנֵי עִדָּן וְעִדָּנִים, עָלָה בִגְבוּרָה עַל-אֶחָיו, וְהֶקְטוֹר הַנֶּהְדָּר הִכָּהוּ ! כָּכָה אָז יֹאמַר הָאוֹמֵר, וְהָיְתָה תְהִלָּתִי לְעוֹלָמִים . הנה כי כן, הצלת העיר היא משנית לתהילת העולמים שיזכה בה גיבור המלחמה המנצח . ניתן את ליבנו לכך שהקטור לא מעלה על נס רק את הכבוד שבו תזכה גבורתו שלו, וזוכר לנצור גם את גבורתו של היווני שיעז להילחם בו . סיבת הדבר נעוצה בעובדה כי בכל הקשור לסולם הערכי, שבראשו ניצבת תהילת הנצח – שררה תמימות דעים בין הגיבור הטרויאני ובין יריביו . הדבר ניכר גם בתגובה להצעת הדו-קרב : ראשי היוונים נאבקים על הכבוד לייצג את צבאם, וכאשר לבסוף נופל הגורל על אָיַס, הוא צוהל משמחה . או אז מתאר המשורר את תפילתם של היוונים שנשארו מאחור ( שורות 202 – 205 ) : זֶבְס אָבִינוּ הָאַדִּיר, הַמְהֻלָּל וְהַמּוֹשֵׁל בְּאִידָה ! תְּנָה תְשׁוּעָתְךָ לְאָיַס, וְיִנְחַל שֶׁם-עוֹלָם וּתְהִלָּה ! אַךְ אִם-אָהַבְתָּ אֶת-הֶקְטוֹר וְתִדְאַג גַּם-לוֹ, וְחָלַקְתָּ חֵלֶק כְּחֵלֶק לִשְׁנֵיהֶם הַכֹּחַ, הַגְּבוּרָה וְהַתְּהִלָּה . הצטיינות בקרב המובילה לגדולה, גבורה ותפארת – אלו הערכים המובילים את הגיבור ההומרי, הנושא את עיניו לבני הדורות העתידיים ומשתוקק שיכירו את שמו ואת מעשיו . בהיפוך מושלם, מאה ושמונים מעלות משם על הסקאלה הערכית, נמצא גיבורו של הסיודוס . במערכת הערכים הזאת, את מקומה של התהילה האישית נוטלת העבודה הקשה, והגבורה מפנה את מקומה ליושרה . "המאניפסט של העבודה, חובת העמל וברכת העמל, הוקעת הרשעה, עיוות הדין, השוחד, והאמונה בצדק, בגמול לפרט ולכלל, באחריות המוסרית – אלה עיקרי תורתו של הסיודוס", כתב שפאן, והוסיף כי "בעומק ליבו פועם חוש הצדק" . אכן, הסיודוס הדגיש את חשיבות העמל האנושי, קידש את החריצות ובז לעצלות : הוא לא נלאה מלהסביר כי "אֵין כֹּל חֶרְפָּה בֶּעָמָל, בְחִבּוּק הַיָּדַיִם הַבֹּשֶׁת", ובניגוד להומרוס, שהעניק את אהבת האלים לגיבורי המלחמה, טען הסיודוס כי "אֵת הַעוֹבֵד בְּנֵי הַנֵּצַח מִשְׁנֵה אַהֲבָה יֶאֱהָבוּ" . ( 'מעשים וימים', שורות 11 , ו- 309 , בתרגום שלמה שפאן ) . השורות הבאות, אף הן מתוך 'מעשים וימים', שופכות אור נוסף על הדקדקנות הערכית שדרש הסיודוס ( שורות 352 – 360 ) : רֶוַח עַוְלָה אַל תִּרְדֹּף, כִּי רִוְחֵי חֲמָסִים אַךְ לְתֹהוּ . [ . . . ] טוֹב הוּא הַחֶסֶד וְרַע הֶחָמָס, כִּי דְרָכָיו דַּרְכֵי מָוֶת . אִישׁ הַנּוֹתֵן בְּכָל לֵב, גַּם אִם רַב הַמַּתָּן וּגְדָל עֵרֶךְ,

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא