לדבר ציונות

עמוד:13

1 # תשרי תשע"ז אוקטובר 2016 13 קטר חדש, נהגים חדשים לפרסומם של הדברים הבאים קיימות כיום במות לא מעטות, בעלוֹת קהל קוראים שהוא, כביכול, המכותב "הטבעי" לתוכנם . בחרתי להדפיסם דווקא ב'השילוח' משום שהדברים מיועדים לקהלים מגוונים ומשום שאני רואה בו – בשלב זה : מצפה שיהיה – במה שבאה לספר את סיפור החברה הישראלית והיהודית בכנות, במקצועיות, בפריסה רחבה של דעות וביושר אינטלקטואלי . בשורות הבאות אבקש לספר, ולו על קצה המזלג, על היעלמותה של רוח גדולה, רוח גוש אמונים ; להצביע על מקצת הסיבות לגלישת המהפכה לדשדוש ולחוסר מעשה גם נוכח עקירות ונסיגות ; ולשאול ( ואולי גם להשיב ) מדוע, למרות פריסה של מאות אלפי אנשים במאות יישובים, אין להתיישבות ביו"ש ולאוהדיה הרבים הכוח הפוליטי שהיה לה באמצע שנות השבעים, כשהמערך בראשות יצחק רבין היה בשלטון ובשטח ישבו יישובים בודדים בלבד . בשנים האחרונות לא קם ולו יישוב אחד, וביישובים הוותיקים קיימת, למעשה, הקפאת בנייה . מה מקור הרפיון המונע מעשרות אלפים לצאת, כמו פעם, לרחובות ולמחות נגד ההקפאה ? אפילו כלפי האיסור הזועק לשמיים לתוספת בנייה לחייל הפצוע יהודה הישראלי, התגובה היחידה היא מחאה של חסרי אונים . פעם היו אלה הפרופסורים של השמאל שהתמחו בחתימה על עצומות ; היום אלה הרבנים . מאות מהם . רובם, ועמם תלמידיהם ושומעי לקחם, לא יצאו, כפי שיצאו קודמיהם, להיאבק ברחובה של עיר . היכן היא "הקריעה" הדרמטית, שוברת השוויון, של הרב משה לוינגר בסבסטיה ? אפוא הם היחפנים הנלהבים, הפּוֹרָתים, הפֶליקסים, הקצוברים והעציונים שצעדו פעם אחר פעם, ללא מורא וללא בושה, בראש אלפי מפגינים עיקשים, נלהבים ודבקים במטרה עד שכפו את דעתם – כן, כפו – על הממשלה ? נכון, רוב-רובם של היישובים הוקמו דווקא בתקופה הממוסדת של מועצת יש"ע, לאחר ששככה התנופה המפעימה של גוש אמונים . אולם ספק אם יישובים אלה אכן תרמו תרומה של ממש לאינטרסים האסטרטגיים-לאומיים ( על פי תפיסת הימין האידיאולוגי כמובן ) , שהם אכלוס אפקטיבי, דהיינו המוני, של יהודה ושומרון ; סגירת האופציות להקמת מדינת טרור פלסטינית ; והנחת מסד דמוגרפי מוצק שיאפשר לממשלת ימין להחיל ביו"ש את הריבונות הישראלית . מטרתם העיקרית של המתיישבים ביישובים הקהילתיים הללו לא הייתה מטרה לאומית חובקת-כול, כי אם יצירת קהילות סגורות, ועל כן, ובהכרח, קטנות ונבדלות, פעמים רבות ביוזמתן של דמויות רבניות כריזמטיות – וסביבן . אני משוכנע שאם בתחילת הדרך, עפרה, ראשון ליישובי הגוש, בית-אל ודומיהם היו יישובים פתוחים, הקולטים, כמו מעלה אדומים ואריאל, את כלל בית ישראל, כמות האוכלוסייה הישראלית ביו"ש היתה היום כפולה ומכופלת . לו הבנה אסטרטגית מינימלית הייתה מדריכה את פרנסי היישובים הקהילתיים ותושביהם, היו היום כתריסר ערים פתוחות, ולא שתיים בלבד . עם אוכלוסייה יהודית המתקרבת למיליון נפש, מרבית הלחצים לנסיגה, מבית ומחוץ, היו נחלת העבר . וחשוב לא פחות : סביר למדי שהמאבקים המרים סביב עתיד ה'שטחים', המשסעים ומקטבים את החברה הישראלית, היו מכבר מאחורינו . אפילו היום, כשרבים מרגישים שהעקירה מגוש קטיף עלולה להגיע ליו"ש, אין הנהגה שתפעל על פי אסטרטגיה חיונית זו . אף שהגייסות קיימים ממש בתוך הבית, איש אינו מכין אותם ליום פקודה . רק כשהחרב תהיה מונחת על הצוואר, כמו ערב העקירה מגוש קטיף, הרבנים יקראו לציבור למלא בהמוניו את רחבת הכותל . את הלוגיסטיקה תספק מועצת יש"ע, והזעקות, התחנונים והתעניות יהיו תחליף למאבק .

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא