לדבר ציונות

עמוד:10

10 לפני ישראל בעת הזאת . כישלונו מובטח מראש אם הוא יתבסס על ניסיון להעמיד לישראליות פסקול חלופי לזה הציוני . מהלך כזה יחליש את היכולת שלנו לצמוח ולא מחזק אותה, וחבל על שפע הרצון הטוב והכספים הציבוריים והפילנתרופיים המוזרמים אליו . על הציונות אי אפשר "לדלג" . הישראליות המכילה את המיעוטים, זו המעניקה להם תחושת בית ושייכות, תיבנה רק על גבי התשתית הציונית ומתוך העמקה בה . "בציונות כפי שאני מבין אותה", אמר בנימין זאב הרצל, "כלולה לא רק השאיפה לכברת ארץ מובטחת כחוק בשביל עמנו האומלל, אלא גם השאיפה לשלמות מוסרית ורוחנית" . בדברים מפורסמים אלה העמיד הרצל את הציונות כחוליה נוספת בשרשרת יהודית ארוכה, ובעצם העמיד אותה בהקשר היחיד שממנו ובו היא עשויה לפרוח . 'השילוח', שגיליונו הראשון מונח כעת לפניכם, מבקש לשוב אל היסודות . לא שיבה של התרפקות או קיבעון, אלא שיבה של דיאלוג חי, תוסס, מכבד וביקורתי עם ערכי היסוד המעצבים את חיינו . על כיבוש ויצירה השנה ימלאו חמישים שנה למלחמת ששת הימים, ולהפיכתה של "הרמה הסורית" המאיימת ל"רמת הגולן" הישראלית . העולים אל שדות הבזלת המצהיבים של הרמה מוצאים עצמם במהירות בתפאורה שונה בתכלית מזו של היומיום הישראלי . את הצפיפות והאינטנסיביות העירונית והכפרית מחליפים כאן מישורי הסלע המאובקים, רחבי הידיים, שעל גבם פרים מעבירים את ימיהם בלעיסה איטית, ובינות להם נסתרים היטב ערוצי מים שופעים ומפתיעים . אם נותר סְפָר בישראל, הרי זה בגולן . בארץ הגולן עוד שולטים החקלאות וכיבוש השממה, היזמות היצירתית ואתוס ההתיישבות . כאן אין אופנות לבוש ; כאן יש רק בגדי שטח . כאן אין מוניות ; כאן נוסעים בטרמפים . כאן אין ייעוץ משפטי ותקינות פוליטית ; את מקומם תופסות אחריות וקהילתיות . כאן השירים הם השירים הישנים, והאוויר עודנו פתוח ונושם . כובעי הבוקרים של הגולן ומרחבי טרשיה כמו מזמינים לשבת ליד המדורה ולשיר מוזיקת קאנטרי, אבל ההבדלים בין המערב הפרוע המיתולוגי לבין המציאות בעבר-הירדן המזרחי גדולים מן הדמיון : כאן לא שולטים האלימות, השֶריף והאקדח, ובמקום בתי מרזח ובתי בושת לחלוצים מתוסכלי בדידות, יש כאן כרמים טובי-פרי, יקבים ומבשלות בירה איכותיות . רמת הגולן היא חלק מארץ ישראל מבחינות רבות, והיא נכללה דרך קבע – כמו יתר עבר הירדן המזרחי – בשאיפות הציוניות ובהתיישבות בעת החדשה ; גם ההיסטוריה והארכיאולוגיה מספרים לנו על נוכחות יהודית עשירה כאן בעבר הרחוק . אבל מבחינת העובדות היבשות זהו ללא ספק שטח כבוש : נתח, קטן ומוזנח אמנם, משטחה הריבוני של סוריה, מדינה שלפחות עד לא-מכבר הייתה מציאות גיאופוליטית חד-משמעית . והנה, דווקא בחבל הארץ הזה – השטח היחיד תחת שלטון ישראל שהינו באופן מובהק "שטח כבוש" – אנו מוצאים כמה איכויות שאפיינו את "היישוב" אבל דומה שאבדו לישראליוּת, ובהן גם החיבור לאדמה, אותו חיבור שהוגי הציונות ביקשו לרפא בעזרתו את היהודים מן הגלות . מסתבר שהאורבניות שהיהודים אימצו ובמידת מה עיצבו במהלך דורות הגלות היא לא רק נטל אלא גם נכס ( כפי שגם מסביר בגיליון זה מייקל אייזנברג ) , וככל הנראה ניתן להשתחרר ממנה רק באזורי ספר, ורק על ידי אותו מיעוט מן היהודים המוצא עצמו חושק בחיים שכאלה . אבל מסתבר עוד, וזה חשוב

המרכז לחרות ישראל


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר